כרגע חיממתי טוסט ויט מיי באר הנדס XD.

אני חולה :( 39.8 חום היה לי קודם. עכשיו חם לי כי לקחתי אקמול ובטח החום יורד. וזהו אינלי הרבה מה להגיד. סתם הצחיק אותי שחיממתי את הטוסט. ועכשיו אני הולכת פני שאני אתעלף פה.

30.1

לא יודעת למה, יצא לי לחשוב על זה. בשישי, עם הסקייט שנכנס לי בברך. זה כאב כל כך. "זה כואב מאוד?" "כן!" "את לא בוכה."

נכון... אני לא בוכה. אני לא מהאנשים שבוכים אני משערת. ואם כבר אני בוכה אז זה לא יהיה על דבר כל כך מטופש כמו מכה בברך. שעדיין כואבת דרך אגב. אולי זה פשוט כמו בשיר... don't cry for pain מכירים? בכל מקרה.. לא יודעת למה נזכרתי בזה פתאום.

אולי כי זה עדיין מציק לי.

התכוונתי לעשות פוסט מצחיק. עם כותרת של "השפלה פומבית ל...." ותמונות מצחיקות של ניקוי שולחנות, אולי גם כמה תמונות מהמסיבה של אתמול-היום וציטוטים משעשעים. אבל משהו השתנה ברגע שהגעתי הביתה. פשוט לא מתחשק לי לדבר, וכרגע אני מרגישה שאני נכשלת בהכל. כבר לא אכפת לי מכלום. הגעתי ופשוט הסתגרתי בחדר וזהו. אחרי שרבתי עם אמא שלי וסילקתי אותה ממנו. נרדמתי קצת לכמה שעות עם מוזיקה. הרי לא ישנתי כל הלילה. מ7 בבוקר אתמול הייתי ערה לחלוטין וברחובות. אחרי בצפר הלכתי למיכל והיה טיפה מדכא... התעודה שווה לתחת, אבל זה לא מה שמטריד אותי. עד שהגעתי לבינת הביתה המצברוח שלי לא היה משו. מהורהר ודפוק. כשהגעתי אליה היו צחוקים וזה... ואחרי שכולם הגיעו הייתי כל כך מסטולית כמו לא'דעת מה. הייתי בקטע של לרקוד ולרקוד עד שאני אפול מהרגליים. וזה אכן קרה, אפילו כמה פעמים. הפתעתי את עצמי ואת כל האנשים מסביבי. נראלי אלו שלא ממש מכירים אותי חשבו לעצמם, "בונא זו משוגעת." אבל לא באמת אכפת לי. לא הייתי אני, אבל הרגשתי בסדר, ואולי עשיתי את כל זה כדי להתנער מהמחשבות וההרגשה הרעה. אבל ברגע שכיבו את המוזיקה והתחילו לראות סרט בטלויזיה שהיה נורא דוחה דרך אגב "ג'קאס 2" זה לא עזב אותי וגם הרגשתי דיי רע, הייתה לי בחילה וכלמיני כאלו והסרט הדוחה הזה לא תרם לי להרגיש טוב יותר. אחרי הסרט התעללתי בכלמיני אנשים אבל לא משנה. אח"כ ניסינו לישון 3 אנשים בספה של 3, לא הלך, לא נרדמתי לשניה אתם אפילו לא יכולים לתאר לעצמכם איך זה נראה אם לא הייתם שם. והיה כל כך מצחיק. אבל הזמן משו הטריד אותי. ידעתי שאני לא אני באותו רגע, אבל רציתי להיות לא אני. רציתי להיות מישהי אחרת. והייתי מישהי אחרת, אבל לא לגמרי זו שרציתי להיות. לא הפסקתי לרדת על איליה וראש פיטרייה XD מצד אחד היה מצחיק מצד שני הרגשתי אשמה. טוב נו, זה הכל מאהבה. שיקבלו אתזה וזהו. בבוקר הגעתי הביתה בערך ב9 ומשו 10 הודות לניר שעבר על החוק במיוחד בשביל שאני אגיע הביתה תודה :] חחח נו החוק של ה2 אנשים ונהג. אני לא יודעת למה אני חותרת. עזבו. זה הולך לשומקום. קיצר עכשיו, אני מרגישה רע. וזהו. כל היום הסתגרתי בחדר עם מוזיקה בחושך בתקווה להרדם. ואחרי הכמה שעות שישנתי בבוקר לא נרדמתי שוב. אז פשוט הרגשתי חרא וידעתי שבעשיית הכלום הזה אני נכשלת בכל דבר לימודי החל ממולטימדיה ועד לעבודה ולמבחן בסוציו פסיכו. הלחץ הזה של הזמן האחרון פשוט הורג אותי. במקום לזוז אני נתקעת. ולא עושה כלום. במקום לדרבן אותי להמשיך ולזוז ולמהר ולהגיש וללמוד, זה תוקע אותי במקום. אני דוחה ודוחה ודוחה דברים עד שאני בטוחה שאני לא הולכת לעשות אותם וזהו, וכבר לא אכפת לי שהכל ילך לעזאזל. אני בכלל לא מבינה מה אני עושה בבית ספר. הרי אני במילא לא לומדת. אני יודעת שאני טועה. אבל שום דבר לא מזיז אותי מזה. וחיפשתי קצת תמיכה, ידעתי שאמא כועסת עליי ובאתי וחיבקתי אותה, אולי בתקווה שהיא תבין שאני בכלל לא אני כבר הרבה מאוד זמן ושאולי משהו מטריד אותי. ואני בתקווה הזו כבר המון זמן. ואני לא מסוגלת לדבר איתה. אבל חשבתי שהיא תבין. היא לא.. אני פשוט מרגישה לבד. היא לא נתנה לי לחבק אותה. כבר הרבה מאוד זמן אני איכשהו מקווה שהיא תשאל שהיא תראה שהיא תעשה משהו, אבל נראה כאילו היא פשוט לא רואה כלום. ופשוט לא אכפת לה. אני לא מבינה. זה הורג אותי. פעם היייתי יכולה להגיד לה הכל, אבל פעם לא הייתי צריכה... היא הבינה הכל בלי שאומר מילה. וגם עכשיו נראה שהיא יודעת שמשהו עובר עליי אבל היא פשוט לא שואלת, וזה משגע אותי כוסאמק. אני מרגישה שהכל מתפרק. ולא רק אני אלא כל מה שמסביבי כל מה שהחזיק אותי. הכל... כל מה שהחזיק אותי שפויה נראה כל כך רחוק ומתפורר. כאילו לא נשאר לי שומדבר ואף אחד. ואני לא מצפה שתבינו או תגידו שהכל יהיה בסדר. ואני לא צריכה שתגידו לי שאנשים היו במקום שלי ועברו את זה. זה לא משהו שאני לא יודעת. זה פשוט משהו שאני לא בטוחה שאני מסוגלת לעבור באותה דרך שהייתי רוצה. הכוחו רצון שלי בדברים שואף לפאקינג אפס. ואני לא יכולה לדבר עם אף אחד. ולא יכולה להגיד את מה שיש לי להגיד, וגם אם אני יכולה זה כאילו שאני לא רוצה. כי אולי אני לא רואה טעם. אני לא מרגישה בסדר. ואני יודעת שזה לא משהו פשוט, זה משהו מורכב. זה לא משהו אחד זה המון המון דברים. והמון דברים תלוים בזה. וזהו. פשוט דיי אני מבלבלת ת'מוח. היה לי כיף אתמול וזהו. הייתי מסוממת. (לפחות זה מה שאנשים חושבים)  כל הכתב הקטן זה לא אופטימי ולא שמח ואני לא רוצה שתקראו את זה. עכשיו נדבוק בתוכנית המקורית.

השפלה פומבית ל..

רוסים                                                            גמלים
 

שחר

רוסים וגמלים שעובדים יחדיו XD

וסתם אנשים שאני לא אוהבת במיוחד.

עכשיו שסיימנו עם השפלה :P חח למרות שזה הכל בצחוק ומאהבה, נעבור לסוג אחר של תמונות, תמונות סתם מצחיקות ותמונות מהמסיבה.

הרן באמצע "oh shit!"

גיילר וולרי XD

אני ושרית

גלר מבהיל את מיכי המסכנה (זה לא מיומשישי זה מתחילת השבוע או משו..)


ממ ולרי מיכ סיון וגלר נדחף XD

אצל בינע:

אני וסיו

סנטיטוש :]


"סיון סתכלי לשם!" האהא XD סתם P: זה סתם נראה ככה.

שתי מכשפופות כמובן P:

אירנה משחקתותה קשוחה שרית מתפוצצת XD


חע, צריך להגיד משהו בכלל? XDD


אוו...כמה חמוד :] סיון ורועי

אני ואיליה המסומם XD

בינת מתלהבת מהכוס שהתכווצ'צ'ה בעזרת כוח המחשבה XD (אחת, שתיים...שלוש!!!!!!)


איליה וניר XD

אני ודקל :] סנטי ברקע חעעח

איליה מבין לבסוף שהוא נועד בעצם להיות כוסית...

כנ"ל

פותחים בשביתה.

ראש פטריה XD

איליה נחנק מהניסיון של ניר להעיר את רותם בסטייל היטלר. איליה תסתרק ישלך שוונצים.


אמרתי שיהיה קשה לדמיין. אני איפשהו מתחת לכל השיער XD רותם וראש פטריה (קוראים לו גם רועי אז בגלל שיש שניים פשוט נכנה אותו כך. XD) מנסים לישון 3 על ספה.

הממ.. מאוחר יותר כאשר הבנו שאי אפשר לישון 3 על ספה, ניסינו לישון 6 על מיטה. אחד חסר? לא...הוא פשוט מצלם.

חעחעחע יצא אופטימי אחרי הכל :] תודה לפוסט שהעלה לי קצת את המצברוח. לקח הרבה שעות לעשות אותו. פוו אני עייפה.

בע. אני הולכת לאיבוד. הצילוני. חחח זה מזכיר לי חציל משום מה. P:

הממ. תפוס לי הצוואר ואני בקושי יכולה לזוז. זה ממש לא נחמד. חוצמזה...אתמול היה יום כל כך נחמד =] שעה ראשונה לא הגעתי כי איחרתי...אז ישבתי כמה דקות עם כמה אנשות שהיה להן שיעור חופשי :] והייתה לי מצלמה אתמול אז צילמתי כל מה שזז :] והיה נחמט. ואחרי שעה אמנות היו לי ולשרית שעתיים חופשיותתתתת אז הלכנו לגן ברחוב פלדי. וצילמנו מלא תמונות מצחיקות XD בנדנדות במגלשות אחרי נפילה על התחת ואחרי התגלשות על מגלשה שכנראה הייתה קצת רטובה XD והיה LOL. אח"כ חזרנו כי הייתי צכה לשירותים :S אבל כבר נשארנו בבצפר לשעה השניה עם עוד כמה אנשים שהייתה להם שעה חופשית. והיה מצחיק :] יש לי המון תמונות מצחיקות חעחעחעחע. אח"כ היה הבעה שכמעט ולא הורגש :] גם השיעור הזה היה דיי מצחיק. במהלכו אני ושרית החלטנו להבריז מאנגלית (ממ...גם ממולטימדיה.. בעיקר ממולטימדיה. אל תגלו.) והלכנו להסתובב קצת בקניון כדי לחפש מתנה לחבר של שרית ליומולדת. לא מצאנו.. אבל קניתי לי חולצה סגולה לקיץ. והיא חמוטע. וגם עוגיית מזל. שאמרה לי לשים לב לפרטים הקטנים השבוע. וחשבתי לעצמי..ממ... משהו שעוד אף פעם לא עשיתי. דאמ. אני מהאלו שתמיד שמים לב לפרטים הקטנים. טוב נו שיהיה. היום היה פאקינג מצחיק :] הגענו לבצפר, עד שהגעתי בזמן הסתבר שיש הרצאה משעממת. והתעצבנתי על זה שזה דווקא כשאני מגיעה בזמן. אחריה היה אזרחות שבה ירון החליט להעביר אנשים מקומות. יופי שכל. הוא העביר את סיון רחוק :( לייד הבלונדיני הזה. ואת יגאל במקומה :S ושיעור חינוך אח"כ היה מצחיק. נראה שכולם מסתדרים XDD והיו צחוקים. ודיברנו על ספר מחזור. ואוף, ממש באלי להיות מהכותבים. אבל אני לא סומכת על עצמי, ואני לא הולכת... כי אני מפחדת שאני לא אחראית מספיק. וזה מחרפן אותי אוף. חוצמזה שאני דיי מפחדת, כי כרגע אני עומדת על סף תהום. ישלי פאקינג המון עבודות לעשות. כמו העבודה בפסיכו סוציו שהמורה היום טרחה להבהיר לי שאם אני לא אגיש לה את כל הפרקים (שעוד לא התחלתי ת'ראשון) בקרוב לא תהיה לי עבודה משמע, אין יחידה, ואם אין יחידה עד שלא משלימים אותה כל החמש יחידות בהמתנה.. משמע אין תעודת בגרות. ויש לי את הפאקינג פרוייקט באומנות ותיק עבודות. ואת הפרוייקט באנגלית ואני כל כך עמוסה אבל לא זזה. אם הייתי עושה את הדברים האלו בזמן אז הייתי יכולה לעשות מה שבא לי ולא להיות כל כך מוגבלת. דאמ. אני לא מאמינה שאני אפילו שוקלת את הספר מחזור. אין לי זמן מצד אחד, אבל מצד שני אני יושבת כל הזמן ולא עושה את מה שאני צריכה בכל מקרה. אוף אוף. דאמטטטטטטטטטט!!. אחרי שיעור חינוך הייתה הופעה של טוני ריי שיהיה... סתם לא יותר מידיי משו, אבל מצחיק. אח"כ אנגלית. לא עשיתי כלום כל השיעור. סתם הירהרתי לעצמי. וזהו. ואתמול הרגשתי דיי חרא בערב כשהסתכלתי שניה על החיים שלי. כי אני לא עושה שום דבר שאני רוצה לעשות. וגם אם אני מתחילה, אני מוותרת מהר מידיי. לא מנסה מספיק... ואני מדברת בכללי. כמו עם הגיטרה. אמרתי לעצמי שאני אדחה את זה לאחרי הלימודים. אבל אני ממש ממש ממש רוצה בזה! ואני לא מתכוונת לוותר. אבל כשאני מחזיקה אותה אני מרגישה חסרת אונים על שהדבר היחיד שאני יודעת לנגן בה זה יונתן הקטן וגם זה בקושי. =\ והגיטרה היא רק מקרה אחד בודד. יש לי המון.

כמו פסיכולוגיה למשל. ואומנות. זה מקצועות שאני כל כך אוהבת, אבל אני לא מנסה להשקיע מספיק כדי להשיג את המטרות שלי. אז מה אני מצפה? אני לא רוצה לשבת בצד ולחכות שהחיים שלי יגמרו. אני רוצה לעשות בהם משהו, ומשהו שאני אהנה ממנו. אני יכולה להפיק מהם הרבה אבל אני לא מנסה. מתייאשת מהר מידיי. זה משגע אותי. אין פלא שאני מרגישה מטומטמת כל הזמן. מי שיכול ויודע שהוא יכול להשיג דברים שהוא רוצה אבל לא מנסה הוא מטומטם תרתי משמע. אני מטומטמת. אני פשוט צכה לקחת את עצמי בידיים ולחרוש ולהשיג את הדברים שאני רוצה. לא משנה כמה קשה זה יהיה. לפעמים צריך להקריב דברים בשביל להשיג דברים אחרים. אז אני אהיה פחות במחשב, אראה פחות טלויזיה. במילא אני מתבטלת כל היום. אז אני כבר אעשה משהו במקום. נורא קל להגיד את זה. אבל אי אפשר להשתנות כל כך מהר. כוסאמק כולה חצי שנה, וזהו. יאללה לעבודה!  

אני לא באמת עומדת בזה =\ ודאמט השיר הזה לא יוצא לי מהראשש.