בלה. טוב... קודם כל שיהיה... עלילות האתמול. אז קמתי בשש בבוקר, התארגנתי ובלה בלה. אוטובוס, רחובות, ריצה מהעיר כרגיל. סירני, חיפוש אוטובוס, מציאת אוטובוס, עלייה. סבבה. נסיעה? חה, זה הגיע רק 300 שנה אח"כ. אבל בקטנה. הסיור הזה בעקבות גיבורים. איזה סיור ואיזה דיור... כבר יכולנו לגור באוטובוס. 3000 שעות נסיעה בשביל הרצאה (שהייתה מרשימה דרך אגב...) ומופע ואם מחשיבים גם את העצירות בדרך, אז אולי ארבע שעות היינו מחוץ לאוטובוס ולא בנסיעה. (וזה עוד בלארג'יות...) ועם הכתה הכי מטומטמת בשכבה. יב\7. כל הפאקצות והערסים הכי נוראיים. גאד דאמט. מילא...לא אכפת לי הייתי יכולה לסבול אותם אם זה היה רק זה. אבל לא שתקו כל הנסיעה. צרחות, צוחקות בקול גדול, שרות...ואיתן גם הערסים האידיוטים. ובראש שלי כאב כאילו עם כל מילה מיותרת דפקתי אותו בקיר. אבל אי אפשר להגיד שלא היה כיף איפשהו. היה צחוקים. סיון אגב, הבריזה לנו והלכה לה לאוטובוס אחר. אבל בקטנה. שאלות? על מה צחקנו? אה... אז ככה, עם הרוסים, על הרוסים... ובעקיפין XD טחחח סתם. זה סתם נשמע טוב כזה. אבל זה היה משהו בסגנון, גם צחקנו על הפרחות. אבל זה משהו שברור... בעיקר רציתי לרצוח אותן. ולאחת מהן היה ג'ינס מכוער פחד. אבל זה בקטנה. היא סתם עצבנה אותי נורא. היה גם חלק מוזר... אני מודה. אני קצת שונאת את עצמי על זה... אבל יעבור לי. עצבן אותי שהטמבל הזה מתח על הכתיבה שלי ביקורת. ולא חיכיתי לראות את התגובות של שאר מי שקרא... ובכלל...לא הכי רציתי שיקראו את זה בכלל...אחרת הייתי מפרסמת את זה פה. אבל הם חטפו לי אותו. אבל מה שעצבן אותי, זו אני. שרציתי לראות את מה שקורה, בזמן שהוא קורה. כדי לדעת, אבל לא הייתי מסוגלת להסתכל. אל תשאלו אותי למה. אל תשאלו. אני לא יודעת לענות. כמעט אפשר להשוות את זה למצב הזה, שאתם מחכים שמשהו יקרה, אבל כשהוא קורה אתם מפספסים אותו. אני נזהרת במילים שלי... אמרתי כמעט. תהרגו אותי, אם אתם תבינו על מה שאני מדברת. ובכלל...למה הייתי צריכה להחזיק את זה ביד??? ידעתי שזה יקרה. אז למה? אני אגיד לכם למה... כי כמו שקשה לי לשתוק,כנראה גם קשה לי לשמור. אולי רציתי שמישהו יקרא... והשיר הזה לא היה יותר מידיי.

לא כמו הקודם שפרסמתי. לא קיטשי. ואולי כדאי שאני אפרסם אותו... הרי מה זה משנה כבר, אם חצי מהאנשים שאני מכירה כבר קראו אותו? סבבה... שיהיה...

אבל מה שעצבן אותי, זה שהטמבל ההוא, לא רק שקרא בלי שרציתי, אלא גם זורק לי הערות. חוצפן. "נהנהנהנהנה למה יותר מידיי 'אים' נוצצים בלה בלה בלה" הומו. שב בשקט!

חה, הצחיק אותי שמיכ אמרה שהוא מלא בתיאורי טבע. זה נכון...אבל זו בערך חצי מהפואנטה שלו.

כבר סתיו וכבר קריר

וברחובות העיר

הכבישים כבר רטובים,

מבריקים ונוצצים.

וכך גם העיניים...

בוכות כמו השמיים.

ענן של מחשבות

נוטף אל הגבעות

הרחוקות

והכל נראה כל כך

מדהים,

והכל נראה כל כך

רחוק,

כל כך עמוק,

כמו הים,

כך האדם...

סוער..

והשקט של הלילה,

הירח הבוהק..

כל כך מתאים,

אבל כל כך חונק.

הרגשה של משהו ריק.

פתאום הצלילים,

ופתאום המנגינה...

הגשם החליט

לפצוח בשירה.

ועתה...

דממה.

משהו אחר,

אך משהו חסר.

ומישהו שעוזר

מקשיב ומדבר,

נעלם אל תוך הלילה,

אל תוך האפלה,

פשוט נבלע....

כשאמרתי שמוזיקה היא הכל...

גם התכוונתי לזה... וכנראה אני אאלץ לחכות המון המון זמן לגיטרה... וכבר חשבתי שזה קרוב...

לרגע. בא לי לבכות. כי בלי גיטרה אי אפשר ללמוד לנגן...ועד שהיא תהיה שלי...ועד שאני אלמד...

יקח המון המון המון...ויותר מידיי זמן.

זה כואב לי כזה. עוד 29 יום יומולדת... וככל שהתאריך מתקרב.. זה לא גורם לי לחייך יותר. וזה לא כיף. אני לא יודעת מה לעשות.

למה לצפות. אם לעשות מסיבה או לא לעשות. המצברוח שלי עומד על סטאנד ביי. זה נורא מציק. כזה מעיק. אוו.. אולי נכתוב שיר על זה XD חחח אם כבר מדברים בחרוזים.. LOL

סתם צחקתי.

פעם שניה בחיים שלי, שכתבתי שיר בשיעור. היום בשיעור אזרחות, או שמא זה היה חינוך. אני לא אוהבת לכתוב בבצפר. זה עושה לי רע. אני נורא פרנואידית. אם מישהו קורא משהו שאני כותבת... לרוב זה רק מאחורי המסך של המחשב... או שהוא מיוחס.

והתחלתי עם החשיפה (טחח חשיפה. מי ישמע.) הזו רק בשנים הממש אחרונות. יותר נכון שנה בערך. ברור, שמאז שכתבתי אותו לראשונה הוא עבר כמה שינויים. ולטובה. אבל. תמיד יש אבל. אולי.... אולי בפוסט הבא.

כנראה שאני נמנעת מלצפות בתגובה של אנשים. זה כנראה משו כזה. פסיכולוגי. לא יודעת. אני שונאת שמותחים עליי ביקורת. ואולי אני מפחדת, שמישהו ינתח אותי. ויעשה את זה נכון. אולי אני לא רוצה שיבינו אותי... רק מי שמספיק קרוב. ואולי זו לא הייתה טעות.

כי כשניסיתי לנתח את השיר של עצמי, הבנתי שיש בו משו כמו משו סמוי... מין הרגשה כזו. אבל אני אשמור את זה. כי אני לא צריכה לנתח את עצמי בפניכם. אנ'לא צכה שתבינו אותי. אולי אפילו תצליחו לבד... ואולי מזה אני מפחדת. לא אכפת לי. סתם זיוני שכל. וגם החיים האלו...חחח סתם זיון שכל. הייתי שמחה כן לראות תגובות. משום מה, אם הן לא כתובות זה קצת יותר קשה לי. עוד לא ראיתי אחת. חוץ משל סיון, מיכל ושרית. ואח"כ עוד כמה. בינהן שקלע אישתי :] אבל היי... ראיתי את האפטר שוק. XD

שיהיה... לא תבינו. העיקר שאני מבינה.

P:

~ הקטע הבא שלפניכם שונה (השתנה יעני, לכל העילגים.) עקב פרץ אופטימיות ~

I HATE ME

FOR BEING SO STUPIDLY STUPID....

ולא יותר מזה...

ובנוסף,

הבלוג שלי שוב קיים.

אפשר להגיד ש: "No one can blow my bubbles"

אפילו לא אני בעצמי.

אני מוזרה, אני יודעת.

וזה כיף =] אז פשוט....

תחיו עם זה =]

control - Alexisonfire

This burden's not a heavy one
But I assure you, it's present
This burden's not a heavy one
But I assure you

You say that you're in control
You say that you are
I can't think of a time
When you looked less alive
You said, "Wait until light, my dear"
Just wait until light
One more day will go by
Maybe today you should try
Look past the mirror and find
Look past the mirror
That there's something inside
Something more to your life
My words won't heal you now
My words won't heal
It is you who decides
It is you who decides

This burden's not a heavy one
But I assure you, it's present
This burden's not a heavy one
I assure you

Believe that you are just fine
Believe that you are
You'll feel so alive
You'll feel so alive
Be what you are now (be what you are)
Be what you are
Do not keep it inside
That hate will not subside
Be what you are now (be what you are)
Be what you are
Do not keep it inside
That hate will not subside

It's you, decide
It's you, decide

So alive
So alive

This burden's not a heavy one
But I assure, I assure you
This burden's not a heavy one
Not a heavy one
Not a heavy one

יואווווווו סופסוף! השיר הזה תקוע לי בראש כל כך הרבה זמן! כי יש לי אותו על דיסק, אבל לא ידעתי מה השם שלו ומי שרים אותו.

ואז, החלטתי לעשות משהו חכם, כדי שאני אוכל להוריד אותו, פשוט שאלתי את שרון. XD והשמעתי לה אותו ואז היא אמרה שהיא תבדוק. ואז כשהיגעתי הביתה התחלתי להציק לה כדי שתבדוק P: ועכשיו השיר מתנגן לו בריפיט כבר איזה חצי שעה XD מאז שהתעוררתי. וזה כבר משעמם, אז תנו לי שניה להחליף. ~מחליפה~ עכשיו עשיתי פליליסט של כמה שירים של LACUNA COIL אם זה מעניין מישו. הבלוג שלי נהיה קצת משעמם. זה מטריד. גם אין בו חיים. אין תמונות אין רשימות כמעט. לא הייתי צריכה למחוק הכל ברגע אחד של קריזה וחולשה. :( עכשיו זה סתם. ריק. הקאבר של לאקונה לENJOY THE SILENCE של דפש מוד ממש טוב. הייתה תקופה שאפילו חרשתי עליו. אתמול קראתי את הליריקס של אלבום שלם של DOORS DOWN 3 *איזה מעפן זה כתב הפוך את ה3 * ואז נזכרתי מה בדיוק אני כל כך אוהבת בהם! הם מעוליםםםם! ובכלל בזמן האחרון אני צורבת דיסקים חדשים, ושומעת לפני השינה. הרי תיקנו לי את הצורב! איזה כיף. חעחע אני יכולה לשים פול ווליום לשכנה המטופשת ששומעת מוזיקה נוראית על הבוקר כשיש חופש. אני אשים לה את השירים הכי קיצוניים שיש לי. כאלו שאני יודעת שהיא לא תאהב! ואני אוהבת! חהחהחה! אני אשים לה DOWN WITH THE SICKNESS  היא תמות. חחח דוסית קטנה ומעצבנת. יותר נכון דוסיות קטנות ומעצבנות... אין לי מושג כמה אנשים יש במשפחה הזו...אף פעם לא הצלחתי לספור את כולם >< מלעשות. יש דתיים...ויש דתיים...קיצר, יש הרבה דתיים -_-"

חע, עשיתי פרסומות לא כל כל סמויות לשירים ולמוזיקה. לא נראלי שאי פעם דיברתי כל הרבה על מוזיקה, לפחות לא פה. ואני תוהה למה אין לי רשימה של להקות כזה בצד כמו אצל שקלע או דקלע או בינע או כאלו. כנראה אני לא רוצה לכתוב סתם להקות שאני שומעת רק שיר אחד שלהם. אבל זה הגיוני. טחח, זה בטח נראה מזה מוזר לאנשים שאני שומעת מטאל ואלו... גם אם זה לא בכמויות אדירות. בזמן האחרון גם יצא לי לשמוע הרבה שירים חדשים. כאלו שהיו לי אבל לא נגעתי בהם. כי הורדתי אלבומים ושמעתי רק את אלו שאני מכירה. טוב, נמאס לי לדבר על מוזיקה.  מוזיקה לא מדברים, מוזיקה שומעים!  P: מה הקשררר האדום הזה פתאום!? איזה פריקי. לבלוג הזה יש חיים משל עצמו! זה שינה את הצבע כתב לאדום לבד! חוצפה! ><

איך התעצבנתי על אמא שלי לפני כמה ימים... וזה בגלל שהיא הכניסה את החצאית הלבנה שהביאו לי (שנורא אהבתי) עם כביסה צבעונית...והיה שם איזה סוודר אחד אדום של אחותי, ובואו נגיד שהיא לא נשארה לבנה. ועוד לא לבשתי אותה. ואני שונאת ורוד. זה יפה עד גבול מסויים. עד שאני צכה ללבוש את זה -_-" חוצמזה... זה הרבה יותר מידיי ורוד בשבילי. וזה לא הפעם הראשונה שהיא הורסת לי בגד חדש, וזה נורא נורא מעצבן. עד שמביאים לי בגדים שאני אשכרה אוהבת, אין, הלך, סורי קרתה תאונה מצערת. הבגד החדש מת לו בכביסה ואבד צבעו המקורי לנצח נצחים. אז אמא שמה באקונומיקה, וזה הפך למין לבן כזה מעאפן. ועכשיו אני מדברת על המתנה שקנו לי שנה שעברה ליומולדת, החולצה הלבנה, עם השרוולים האפורים... בואו נגיד שההדפס שלה כבר לא במיטבו, הוא אפור ירוק בהיר במקום שחור ירוק. ובואו נגיד שהשרוולים שלה היו, אבל היו... אפורים. עכשיו הם לבן צהבהב כזה מעאפן. וכנראה זה גם מה שיקרה לחצאית.... מעאפן לגמרי. טוב, לא תמיד יש לי משהו עמוק להגיד. האמת שיש לי, אבל אין לי חשק לחפור על שטויות. למי אכפת בכל מקרה..?

נשארתי בבית היום.. אמא ביקשה שאני אשאר. בתירוץ שאני צכה ללמוד, ושאני כל הזמן יוצאת. אבל אני יודעת שבתכלס, זה רק כי בא לה שאני אהיה בבית. אמרתי לה, כבר לפני, כשהיא אמרה לי לפני כמה ימים... "את יודעת, את פשוט יכולה להגיד שאת רוצה שאני אשאר בלי קשר. אני אשאר בשמחה." כי איכשהו הגענו לנושא שאני אף פעם לא בבית בשישבת. זה היה בגלל שהיא רצתה ללכת לאנשו וביקשתי שתשאר. אז היא אמרה לי שהיא אף פעם לא מבקשת שאני אשאר בבית כשאני רוצה לצאת, אז שאני לא אעשה את זה. קיצר, אמרתי לה שהיא יכולה לבקש, וזה בגלל שהיא אף פעם לא רוצה להיות איתי בשישבת. אבל בתכלס זה לא נכון. אני יודעת שכן, אבל היא פשוט לא אומרת את זה. היא פשוט מראה את זה בתירוצים. כל מיני כאלו... כמו המבחן לדוגמא. אבל זה קרה עוד פעמים. יצא לי להיות רק איזה שישי אחד בבית מאז שעברתי לגדרה...בערב סוכות, ולא יותר מזה. אבל אמרתי, נו טוב, גשם וזה...חוצמזה שהרבה לא יכולות לצאת, או לא באלהם או שטויות. קיצר ישלי מספיק תירוצים טובים להשאר. ולא התחלתי ללמוד. אז אני משערת שאני הולכת עכשיו....

TALKING

טחח, העיקר אני מבינה את עצמי.

אני מזה לא מצטערת. סלחו לי, אבל לא.

אני מבלבלת ת'מוח.

טוב אז אני אבלבל ת'מוח בנושא פחות מעניין,

המבחן במתמטיקה. נחשו מה, אני באמת נכשלת... לא עשיתי כלום. טוב ניסיתי, אבל יצא עקום =\ נקווה שהיא תתן לי חוזר. למרות שאני מפקפקת בזה.... כשהגעתי הביתה הייתי עייפה כמו לא'דעת מה. אבל החלטתי לא ללכת לישון, כי בזמן האחרון אני ישנה בצהריים ואז גם היום נגמר לי וגם אני לא מצליחה להרדם בלילה. ואני נורא עייפה בבוקר. קיצר, הרבה שעות מול המחשב בעשיית כלום מוחלט. טוב נו, אולי מילה פה ושם עם מיכי וסנטי. ושיחקתי קצת בסימס. ואח"כ איכשהו הקלטתי את עצמי, יש לי אוזניות כאלו עם מיקרופון. והגעתי לשתי מסקנות:

אחת - אני לא שרה כזה מזעזע.

שתיים - המיקרופון הזה הרבה יותר טוב מהמיקרופון המעאפן הקודם, אם הייתי מקליטה משהו זה היה נשמע כמו נוד של פיל. XD

ואגב, הייתי בטוחה שאני שרה דיי מזעזע. ועוד אגב! כתבתי אתמול. יצא יפה. יש בו מעט דימיון לשיר הקודם... אבל בתכלס רציתי לכתוב אותו בסגנון. חחח והוא נכתב בהשראת הגשם! חעחעחע! היום הראיתי אותו לשרית, אבל יש עוד כמה אנשים שאני צכה להראות להם אותו, כי בניגוד לחלק מהאנשים שקוראים פה, הם כן חשובים! XD חח סתם P:

ת'אמת, עכשיו כשאני חושבת על זה, השיר הקודם היה יותר טיפש. מין משהו קיטשי כזה שלא קשור לשום דבר. אבל זה חביב.

טחח עכשיו עשיתי לכם חשק לקרוא XD אבל לא תקראו!

ננע בננע! XP

פשוט החלטתי שאולי כדאי לי לשמור את השירים שלי לעצמי... זה לא נותן שומדבר. אני לא צריכה שכולם יקראו. רק האנשים הכי קרובים וחשובים לי... ולא יותר מזה.

עוד חודש ושלושה ימים! הופ! הופ! טרללה! כמעט גדלתי בשנה!           >___________<

טחח. רואים. רואים. החלקתי על השכל. אבל זה כיף. אז שיהיה...

מחר יום מעצבן. פיכ.