ואז הבנתי שאני לא מתה עדיין, אז אין טעם לנסות D:

אם הייתם שואלים אותי מה קורה לפני שעה שעתיים, הייתי אומרת בעע. אם הייתם שואלים למה, לא בטוח שהייתי יודעת לענות. אבל יש דברים שמעירים אותי ומוציאים אותי מזה. אפילו דברים טיפשיים כמו לסדר את החדר, לכתוב קצת, ולקרוא ציטוטים בישרא. ואולי יש בדברים האלו דברים שצריך לנתח כדי להבין. סדר בדברים= סדר בחיים= סדר בראש. כתיבה= להוציא דברים החוצה, להוציא מחשבות.. סדר בראש, מסקנות.. כל מיני שייט. וציטוטים.. סתם כדי לגחך קצת. איכשהו כשאני כותבת לעצמי, אני תמיד מצליחה להבין כמה דברים חדשים. תמיד מצליחה לעשות קצת סדר ולפרש את השטויות שעוברות לי בראש. כמו חלומות למשל. אני לא אתחיל לספר את החלום המזעזע שהיה לי הבוקר. התעוררתי ופשוט התחלתי לבכות... והסיבה שאני לא אעשה את זה היא שברגע שהתעוררתי הייתי כל כך מבולבלת ומטושטשת ולא ממש הבנתי על מה היה כל הסיפור. אני זוכרת את העיקר. אני זוכרת שהדבר שחשבתי עליו ואמרתי לאמא שלי זה: "חלמתי שכולם מתים" וכשחשבתי על זה.. זה לא באמת היה ככה.. זה היה יותר משו כמו "חלמתי שכולם בסכנה" וזה לא היה כולם. ולא היה מישהו שמת, היה מי שפשוט לא ראיתי יוצא מהמקום הזה. זה היה מבולבל. כמו מין שבי כזה, משו כמו צבא.. היינו בבניין ופתאום היה בום או משו, והדבר הבא היה שכל המבנה בער באש. והוא היה מלא באנשים שאני מכירה, אנשים מהשכבה וכל מיני.. חברות קרובות שלי, חברות שהתרחקו.. לא זוכרת בדיוק מי היה שם. אני זוכרת רק את מי ראיתי יוצא משם, אני יצאתי משם, ואז חזרתי כי נזכרתי ששרית שם.. ויצאנו שתינו.. ואני זוכרת שסיון הייתה בחלום, ואני זוכרת שלא ראיתי אותה יוצאת משם, ולא ידעתי מה קרה איתה. ואחרי שהתרחקנו מזה, הייתי עם אמא בסופר ונדמה לי שראיתי את מיכל.. אני לא בטוחה שזו הייתה היא אבל אני חושבת, אז ידעתי שהיא בסדר. והחלום היה כל כך מוזר. אבל פשוט הרגשתי שכולם מתים. אמא הרגיעה אותי ואמרה שכשחולמים שמישהו מת, זה אומר שיהיו לו חיים ארוכים.. אבל כשחשבתי על זה לא ראיתי מישהו מת. פשוט לא ראיתי שאנשים חיים.. אבל זה לא בהכרח אומר שהם מתו. ומצאתי לעצמי פרשנות לחלום.. וחשבתי על זה.. זה בעצם.. מי שחשוב נשאר?.. היא נעלמה.. לא ידעתי מה קורה איתה או מה קרה.. אבל שרית יצאה משם. ואת מיכל ראיתי אז ידעתי שהיא בסדר.. מה זה אומר? לא יודעת. מזכיר לי קצת את החיים.. אולי זה מטומטם. אבל לא יודעת. לא ניסיתי להתעמק בזה יותר. פשוט הרגשתי הקלה קלה. אף אחד לא מת. תודה לאל.

לא יודעת, בכלל בנושא הזה של סיון.. בפעם האחרונה שראיתי אותה במסיבה של מתן, זה היה שונה. לא הרגשתי בעע, לא כעסתי, לא שמרתי טינה. פשוט היה ככה. טבעי. לא כמו פעמים קודמות. לא הפריע לי שהיא שם.. פשוט לא היה אכפת לי. למען האמת, היה סתם נחמד לראות שהיא קיימת. לא יודעת. זה היה מוזר לי כל הקטע. לא יודעת להסביר. פשוט דף חלק. כמו סתם אנשים שרואים פעם בשנה. סתם פרצוף מוכר. זו הייתה הרגשה מוזרה, אבל בו בזמן גם הרגשה טובה יחסית. כי פעם זה היה מציק לי. עכשיו זה לא מפריע..

יש דברים שצריך להרגיש איתם בסדר. אם לא מרגישים איתם בסדר זה מציק, זה מעיק. לפעמים צריך לשים להם סוף. כי כשמשהו עומד באמצע זה מפריע. הפעם זו הייתה טינה, אני מודעת לזה.. המון פעמים אני סולחת לאנשים, על כל מיני דברים. אבל אם הם פגעו בי אני זוכרת את זה טוב מאוד. אני סולחת, אבל לא שוכחת. ישלי בעיה כזו.. נורא קשה לי לסלוח, אני אומרת שסלחתי אבל בפנים מרגישה אחרת. לא קשה לאכזב אותי או לפגוע בי, אני מודעת לזה. אבל לא הכל נשאר. הבעיה הייתה שלא רק אני הייתי ככה.. לא רק אני שמרתי טינה. ובסוף דברים מתפוצצים. אז הינה, הינה התוצאה. דברים שלא נאמרו, כעסים שלא יצאו ונפתרו.. בסוף זה מתפוצץ. ולא רע לי עכשיו. אבל פשוט עברתי את זה. דף חלק. הכל נמחק...

זה היה החלום שהחזיר אותי לנושא. אף פעם לא אמרתי את זה בעבר, אבל לפעמים להתנתק מאנשים זה להתנתק מבעיות.. לרוב אני לא עושה את זה, ולרוב אני לא חושבת ככה.. אבל אני מניחה שזה פשוט הציק לי מידיי.. ועכשיו אני סתם תוהה מה היא חושבת על זה. אני לא חושבת שאכפת לי, זה סתם מעניין אם גם היא חושבת ככה.

מצד שני, לא יודעת.

באילת היה חביב מאוד :] זה היה קטע הזוי שכזה. בגלל שזה אילת. וכל המשפחה הייתה צריכה להגיע לשם.. החתונה הייתה פסדר, קצת מאכזבת. אבל היום השבת חתן.. היה גם במלון.. חחח זה היה כמו חופשה עם המשפחה המורחבת מצד האמא, זה היה משו מטורף. לא יודעת זה היה מגניב מאוד :] אהבתי :]

קיצר אין הרבה מה לספר, רק ש.. יש לי הפתעה קטנה בשביל סנטיטוש ומיכ P:

עכשיו כדאי לכן לפגוש אותי בקרוב חה מוהאהאהאהאהאהעאעא! אה וקניתי לי אמפי חדש כי האמפי שלי מת.. באסה. אבל קניתי עם יותר מקום ויותר בזול :] אז מגניב.

פינת הבכיינות:

וווואהההההההההההההההעעהההההההההההההההעע אין לי כסףףףף :( :( :( :(

יש לי את הבלוג הזה 3 שנים ו..כמה חודשים. אני לא מאמינה. עם כל השגעונות שהיו לי והרצונות למחוק אותו הוא עוד קיים, ועוד קצת משמש אותי. אתמול היינו אצל מתן, חבורה דיי ענקית. היה ממש נחמד :] היה בעיקר מצחיק. לא זוכרת כל כך מה אבל לאמשנה ><

יש אנשים, שפשוט דורכים על פצעים או לא יודעת. אני קצת מרגישה מסובכת כרגע, מבולבלת בעיקר.. אבל ממש בקטנה. כי כל עוד אני יודעת מה אני יכולה ומה לא, הכל בסדר. והכל תמיד יהיה בסדר :]

פינת ההתבכיינות:

אאאאאהווווווווואאאאהההההההההההההההההההה כואבת לי הבטן :'(

פינת החכמה:

אין עולם של שחור ולבן, זה הכל באיך שרואים את התמונה.

 (תמונה=סיטואציה)

זה נשמע יותר טוב באנגלית.

there is no world of black and white,  it's all in how you see the picture.

נ.ב. אני מתה להחליף עיצוב ולהתעסק בפוטושופ כבר הרבה מאוד זמן, ואני צריכה שמישהו יתקין לי את הפוטושופ. יש לי אותו, אני רק צריכה שיתקינו לי אותו ושלא יהיה את הקטע של ה30 יום ניסיון. ואם מישהו מוכן לעשות את זה בשבילי אני אודה לו