לא יודעת אם העולם שלי קורס עליי..

או שאולי אני זו שקורסת על העולם.

אני מוצאת את עצמי סופרת,

סופרת את מספר הכלים החדים שמסביבי,

סופרת את הדרכים הקלות ביותר לברוח,

את מספר האפשרויות..

אני חושבת על זה כבר תקופה,

זה בא והולך... חוזר לפרקים.

והרגש לא נעלם

אני מפחדת.. מפחידה את עצמי.

אני רוצה לברוח,

אני מחפשת את הדרך הקלה.

ניסיתי להיות חזקה הרבה זמן,

ואני לא רואה את עצמי מצליחה.

נמאס לי לנסות.. אני רוצה לברוח.

משהו בתוכי נשבר.. מתישהו מזמן,

אני אפילו לא בטוחה מתי

אבל הפכתי לכזאת.

ואני לא אוהבת את מה שאני רואה

ולא את מה שאני מרגישה,

אני גם לא אוהבת את איך שאני מסתכלת על העולם.

ברגעים של חוזק אני קמה..

ואני מנסה להשתנות.

ברגעים של חולשה אני נופלת

ושוברת את כל מה שבניתי.

אני לא יודעת אם העולם שלי קורס עליי,

אולי זו פשוט אני שקורסת על העולם...