לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2007

יואו, אני כל כך שונאת אנשים.


 

לא משנה מה הם יעשו, אחרים תמיד יפגעו בגללם.

 

 

 

 

ואל תשאלו מה קרה, זה סתם ככה בכללי.


לאחר שכולנו הסכמנו, שאנשים זה פיכ. עכשיו אפשר להסכים עם זה שהם גם לא פיכ :] אנשים הם חמודים :] לפעמים הם יכולים להיות הדבר האחרון שתחשבו עליו, אבל הדבר הראשון שיגרום לכם לחייך. לא'דעת למה אמתי את זה... תאמינו לי. אני פשוט פחות עצבנית היום.. כי מחר זה פוריםםםםםםם! אני כל כך אוהבת את פורים! אבל אני שונאת את העובדה שיש אנשים מדכאים שלא באים, ולא מתחפשים ולא כלום. זה סתם הורס את האוירה :( מילא לא התחפשתם, לפחות תבואו תשתתפו בכיף של אחרים! ממ.. בנתיים התכנון למחר הוא כזה, נוסעת בבוקר לרחובות מחופשת, ונשארת שם. אין לי מושג מה נעשה בערב. בא לי לעשות משהו כייפי. ואני לא ממש יודעת מה, ומי יוכל לבוא.. בא לי להנות הפעם. בלי דיכי :) מי צריך את זה? צריך לחייךךךךך!!!! אז תחייכו. גם כשרע, לפעמים זה עוזר.

 

"בבת אחת פתאום צוחקת.

זורקת חיוכים לכל אחד,

אבל בפנים את מתפללת...

בואי רוח..

השדים באים בלילה

קולעים צמות מהכאב.

זה רק הלב שכואב לך...

אל תדאגי..

זה רק הלב.."

 

מי מזהה? חוח טוב נגלה לכם. אביב גפן - "זה רק הלב שכואב לך".

נכתב על ידי , 28/2/2007 18:37  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ~משועממת~ ב-3/3/2007 21:25
 




pain is nothing. fear is shutting.

but i, i've got something.

you call it a gift,

 i see it as a curse...

'couse sometimes it's effective, but sometimes it hurts.

understanding things, that you better not...

 

 

i used to believe i have it all.

walking with my head against the wall...

 

but i'm just waiting for the fall...


26.2.07

אני לא מרוכזת. לא'דעת מה אני רוצה מעצמי. אני מרגישה מעורפלת. כבר מאתמול בצהריים. ישנתי וחלמתי חלום מוזר שאני מדברת עם מישהו באייסיקיו, ופתאום התעוררתי והלכתי למחשב (במציאות) וראיתי הודעה ממנו >< איזה פחד. חעח. זה ממש מלחיץ אותי כל העניין הזה של האינטואיציה. וכל העניין הזה של לקרוא אנשים. והחרטה הזה שכתבתי למעלה, זה בעצם על הקטע הזה. זה מלחיץ. כמו אותה פעם שאמרתי לשרית, "אם אני מוצאת עכשיו 100 שקל...?" ואז מצאתי לה מאה שקל. או כמו הפעם של ה-"בואי נלך ללוח מודעות אולי הילה לא הגיעה" הלכנו, והילה לא הגיעה. או לא'דעת יש המון המון דוגמאות שאני לא זוכרת. זה כמו המון דברים. אבל לפעמים זה לא כיף לראות מעבר לדברים. לפעמים זה לא כיף להרגיש ולדעת בערך למה לצפות. כי לפעמים זה כואב..

אני מנסה להסביר את עצמי כל כך הרבה, במטרה שאנשים יבינו אותי באמת באמת. אבל אני לא בטוחה שזה נכון. באותה מידה שיש את האנשים האלו שאני יודעת לקרוא ולהבין בערך מה הם חושבים, יש גם את האנשים האלו שלא. ובדיוק באותה מידה, יש גם את האנשים שאני מרגישה שיכולים לקרוא אותי. וכל מי שקרוב מספיק יכול. וגם כמה שלא =\

בא לי להרגיש חיה! בא לי לצאת פעם אחת, להנות, בלי לחשוב על כלמיני שטויות שעדיף לא לחשוב עליהן. לצאת, ולהיות שם! כמו שפעם הייתי, והייתי נהנת! באמת נהנת. כי עכשיו כל פעם שאני יוצאת, אז אני לא שם. הראש שלי בכלל במקום אחר. אני לא יודעת מה אני חושבת, הרבה פעמים אני מעדיפה פשוט להיות בבית מתחת לשמיכה ולהעמיד פנים שאני מתחת לאדמה. זו לא אני! תגידו לי, בתור אנשים שאיכשהו מכירים אותי, זו נראית לכם אותה אני? זו, אותה אחת שלא מוותרת על יציאה בימי שישי? ואם אפשר בימים אחרים, אז גם על זה אני לא אוותר. ועכשיו, עכשיו זה פשוט לשבת בבית. ללכת לישון. ואם לא לישון, אז להעמיד פנים. אני ישנה בצהריים פתאום. ממתי אני ישנה בצהריים?! אני אגיד לכם, זה פשוט. זה בערך ממתי שאני לא ישנה בלילה. אבל זה בסדר כי גם בצהריים אני לא ממש ישנה. אבל אני תמיד בבית. כמעט תמיד מול המחשב, ואם אני לא עונה, או שאני לא שם, או שצר לי לאכזב אתכם אבל סוננתם. פשוט אין לי חשק לדבר. פעם הייתי ילדת אונליין חח, תמיד מחוברת על אונליין. ותמיד שם. עכשיו תמיד אווי, ואם זה NA אז זה השומר מסך. אין לי מושג מה הפואנטה. אני לא מרגישה מסכנה. אני פשוט מרגישה שאני לא פה, ולא אני. ואני רוצה לסיים עם זה. אבל לא משנה כמה פוסטים אני כותבת, וכמה אוואים אני משנה, השקט נשאר. נשאר נשאר... ולא נשבר. במקומו אני נשברת. אני לא מצפה לפאקינג שום דבר. שום דבר! חוץ מתשובות. אני לא מבינה למה העניין הזה חייב להמרח ולהמשך, שבכמה מילים זה יכול פשוט להסתיים. ואלו לא מילים שלי... כי אני את שלי כבר אמרתי. לא אכפת לי מה יהיה. או מה המילים יהיו, אם יהיה יהיה, אם לא יהיה לא יהיה. אבל אני לפחות אדע איפה אני עומדת, וזה יסתיים כבר. טחחח אפילו חיבוק הייתי נותנת. לא משנה מה התשובות! העיקר שנגמר. ולא משנה בכמה נוסחים אני אומרת את זה, וכמה, ואיך. או באיזו צורה, הדבר היחיד שאני רואה הוא בריחה. התחמקות מהירה. "מהר מהר. לפני שהיא תדבר." תרגעו. אני לא אדבר. לא ישירות.. ולא יותר. נגמרו לי המילים. עכשיו תורכם.

נכתב על ידי , 25/2/2007 20:57  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Me ב-28/2/2007 15:42
 



"המוח שלי נתקע! חכו שניה, אני אעשה ריסטרט.."


דאמ. מקרה קלאסי של עומס מוחי :P ומחסור בשעות שינה. המוח שלי באמת נתקע. קבלו את זה:

מאתמול:

"ואז שאל אם באלי שנלך עם בינת לאיזו מסעדה עם בינת"

מהיום:

"אבל איליה אחרי המסעדה איליה הלך למיכל"

LOL

 

מממ... אתמול. היה כיף אתמול. :] בסוף יצאתי :] והיה ממש כיף. ניר בא לאסוף אותי עם איליה וראש פטרייה, הם הסתבכו והלכו לאיבוד XD ואז הם הגיעו אליי בסוף. נסענו לאסוף את בינת ואז לריבר נודלס בר. חחח משעשע. היה כל כך מצחיק XD פשוט מטורף :] והיה איזה אחד שלא הפסיק להסתכל עליי במסעדה ס_O אח"כ איליה הוקפץ למיכל כמו ירקות בנודלס.. ואנחנו נסענו והחננו את האוטו ברחוב לייד הקניון והלכנו קצת לעיר (שהיה משעמם בה אגב).. ואז בינת רצתה הביתה. אז שמנו אותה בבית. ולא רצינו ללכת הביתה אבל לא היה מה לעשות. אז הם הסיעו אותי הביתה וישבנו קצת אצלי :] והיה מצחיק XDD הערנו את אחי הקטן. קפצתי עליו כשהוא ישן XD הוא אמר שאנחנו מטומטמים, ובין השאר גם ראינו את דודה שלי בגופייה ותחתונים בטעות XDD והיא דיי סבתא ככה שזה מראה לא נעים במיוחד. אחי הקטן צחק מכל דבר מטומטם שאמרנו. וזה שיעשע אותי. כי הוא העמיד פנים שהוא ישן והקשיב לכל השיחות XD. אח"כ התלונן שהפרענו לו לישון. אפ'חד לא אמר לו לישון בסלון!

באיזשהו שלב כבר היינו עייפים, אז סילקתי אותם בחוסר עדינות P: חע. סתם. הם רצו ללכת אז אמרתי "נו יאללע לכו! אני רוצה לישון." זה היה בצחוק כמובן. אמרנו שלום יפה והם הלכו. אני הלכתי לבדוק שהמחשב חי, הדבר הראשון שאני עושה, ראיתי שהוא חי והלכתי לישון. נרדמתי באמצע של איזה סרט. טוב, לפחות נרדמתי. לא ישנתי כל כך טוב, אבל יותר טוב מכל השבוע הזה ביחד. התעוררתי מוקדם בגלל האחים הטיפשים שלי. אז כבר קמתי כי הם המשיכו להרעיש גם אחרי ה29048037507 פעמים שביקשתי. ובצהריים, עד שהחלטתי ללכת לישון ועמדתי להרדם אבא שלי בא. טוב שהוא נזכר לבוא דווקא כשאני הולכת לישון. טוב קמתי, מה אני אעשה?. אחרי שהוא הלך הלכתי לישון קצת. לא יצא לי לישון הרבה בין כל הסיבובים. הסדין שלי לא על המיטה כבר חודש. הוא כל הזמן עף. אה! וראיתי את לירון אתמול חחח. יואו איזו נוסטלגיה. לא ראיתי את הבנאדם כבר איזה חצי שנה לפחות. וגם פגשנו את סיון ורועי ואת גלית והיה נחמד. זה היה בעיר כמובן.. וזהו. שיט המוח שלי עוד פעם נתקע. לא זהו! דאמט. לא זהו. ואתם יודעים בדיוק למה לא זהו. אתמול היה כיף בערב, וזה היה באמת משהו שהייתי צריכה. אבל זה לא גרם לי להפסיק להיות מבולבלת. ומחר שביתה. ואני כועסת על עצמי בגלל שאני מרגישה חסרת אופי. איזה מין בנאדם שמחליט החלטה בורח ממנה? אני יכולה לענות לכם על זה..אני. אבל גם זה יבוא.. יום אחד. אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי. לפחות את זה.

נכתב על ידי , 24/2/2007 22:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

14,536
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~מכשפופה שמערט~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~מכשפופה שמערט~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)