|
 כינוי:
בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2010
My heart's beating... only for me and for me only.
לפעמים לגמרי לבד זה ממש לבד... אבל אני עדיין לא חושבת שלהתפשר זה רעיון טוב. יש את הרגעים האלו שפשוט מרגישים כל כך לבד, כל כך רייקני.. פתאום לא לחשוב על אף אחד. אז יוצא לחשוב קצת על האנשים הישנים.. אבל זה כבר לא מרגש. זה כלום. ממשיך את הרייקנות הרגילה.. לומדים להתמודד איתה. אבל זה סתם מעצבן ששום דבר לא מרגיש טוב מספיק.. אני לא צריכה איזה אידיוט שייתן לי משמעות לחיים, אבל אני חייבת להודות שלפעמים זה חסר. אין את הריגוש הזה, של לצפות למשהו, לצפות למישהו.. לצפות למשהו עם מישהו.. אבל לפני שאני אדע להתמודד עם אנשים, אני צריכה להתמודד עם עצמי. יש כמה דברים שחשוב לי לשנות, כמו גישה.. ולהפסיק למרוח את החיים שלי. לקום ולעשות משהו, לקחת החלטות.. במקום לדחות ולדחות.. פחד משינויים זה לא משהו, במיוחד לא כשזה פחד משתק.. חבל. אני מרגישה כל הזמן הרגשה של החמצה ופיספוס. משהו חסר.. אני רוצה משהו אמיתי.. אני פשוט רוצה יותר. אבל אני לא עושה דבר כדי להשיג את זה. אולי אני פשוט לא רוצה את זה מספיק.. עבודה, חבר.. חיים. אולי אני מפחדת להתאכזב שוב. להתחייב שוב.. למשהו, כל דבר. בין אם זה עבודה.. ובין אם בנפש.. בלב, כי להתמסר זה כואב. גם רגשית וגם פיזית.. זה תמיד כואב. אבל יותר כואב לשבת ולראות את החיים שלי עוברים כשאני עושה כלום. זה לא עובד ככה.. זה פשוט לא.
| |
מחברת חדשה..
קניתי אותה סופסוף.. גם רשמתי בה מילה או שתיים. אבל יש עוד עניין אחד לסגור לפני שאהיה כולי בתוכה. במחברת שמסמלת כולה תקופה חדשה. גם לכאן אין לי יותר מידיי מילים. לא חתכתי את זה רשמית עדיין, למרות שהתכוונתי לדבר על זה היום.. נראה לי שהוא מבין לבד. אבל עדיין.. עד כאן להיום.
| |
לא מתפשרים..
שנה וחצי של התפשרות הם דיי והותר, לא מגיע לי פחות ממה שאני רוצה. הגיע הזמן לנפנף כמו שצריך, כמו שהייתי עושה בזמנו כשהבטחון העצמי שלי לא היה ברצפה. כי מגיע לי טוב יותר. ואני כן מאמינה בזה.. ויודעת שהכל תלוי בי, במה שאני עושה ואיך שאני מתנהגת. בעיקר במה שאני משדרת. אז אולי אני לא סגורה על מה אני כן רוצה בחיים.. אבל אני מאוד סגורה על מה לא. ויזיזות... זה ממש לא הקטע שלי. אני לא חושבת שיש לי סיבה להתפשר. אני לא מחפשת סקס. או מישהו להעביר איתו את הלילה. מגיע לי מישהו שיעריך אותי, שירצה להתחייב לי.. ולהיות רק שלי. כי טעמתי מזה בעבר, ממישהו שאהבתי.. וזה כאב כמו שלא כאב מעולם. אני טעיתי. לא הוא.. הוא לא חשוב בכלל. זה מה שאני חושבת, מה שאני יודעת.. ומה שאני רוצה. כי קודם כל אני.. אח"כ כל השאר. אני מאשימה אותי.. שהייתי טיפשה, ויתרתי. הסכמתי להיות פחות משרציתי.. התפשרתי. איפה שלא צריך. אני חותכת את זה כאן הפעם.. כי אני רוצה יותר ואני לא מוכנה להתפשר. אני מעדיפה להיות לבד ולא להעביר את הזמן בלהעמיד פנים שזה ביחד כשזה לא. ורק כי זה נוח.. לא מחפשת נוחות.. מחפשת כוח, לזכור מי אני ומה אני רוצה.. ואף פעם לא לשכוח. כי ברגע ששוכחים טיפה, הכל קורס.. וזה הורס. כי ככה זה, צריך לדעת להעריך את עצמך. ואם אתה לא מעריך... אז אף אחד לא מעריך אותך. ושכחתי את זה, נתתי לדברים טיפשיים להשכיח ממני את מי שאני, את העקרונות שלי. נתתי לגברים טיפשיים לגרום לי לראות את עצמי בצורה אחרת. איכס כזאתי.. וזה לא שווה את זה. אני לא מתחרטת. לא מתחרטת בכלל.. עברתי דברים שגרמו לי להבין קודם כל מה הפסדתי ולמה.. ואחרי זה.. הפכו אותי לחזקה יותר. למה שאני היום. החברות שלי תמיד היו שם בשבילי לאורך כל הדרך, אבל לא הקשבתי להן. כנראה הייתי צריכה להבין בעצמי. אפילו שידעתי שאני טועה המשכתי.. סתם כי פחדתי לשחרר. תקופה מיותרת? לא הייתי אומרת. הייתי צריכה את הכאפה הזאת שתעיר אותי. למה? כי חבל.. לא הכל תלוי במזל.. יש גורל.. ומי שקובע אותו זה אנחנו. יש הרבה דרכים מכאן.. רק אני בוחרת לאן. אני לא צריכה להתפשר.. כי רק אני קובעת.
בנימה אופטימית זו,
אומרים שלום יפה לכל האידיוטים..
שבחיים לא יהיו שווים אותי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
