(נכתב בהשראת בינע בפוסט הזה)
קראתי את הפוסט של בינת בנושא געגועים...וזה גרם לי לחשוב על הדברים שאני מתגעגעת אליהם...
כ"כ הרבה דברים השתנו... כ"כ הרבה אנשים השתנו...
אני בעצמי השתניתי..
אני מתגעגעת למי שהייתי - חופשייה מדאגות, חופשייה ממחשבות על אנשים שאני אוהבת וגורמים לי לאכזבה..
חופשייה מכל החרטה הזה...
חופשייה מאחריות, חופשייה מבגרויות..
אני לא מוטרדת מזה שהשתניתי... הייתי צריכה את זה- ויותר מזה, זה לא שהשתניתי אלא פשוט למדתי לנסות להיות הדבר הכי קרוב ל"עצמי" שאני יכולה..
אני לא מצטערת על החיים שלי ועל מה שקרה..
וגם אם כן אין מה לעשות החיים ממשיכים.
אני מתגעגעת לצחוקים שהיו בשיעורים, למישהו שהיה מצחיק אותי כל פעם מחדש וגורם לי לחייך...אבל הוא לא קיים יותר. הוא השתנה.. הפך להיות מישהו שאני לא מכירה ולא רוצה להכיר.
כואב לי להגיד את זה, אבל אני לא מצליחה למצוא בו את הדברים שגרמו לי לאהוב אותו...
זה פשוט לא מה שהיה...
אנשים הם לא מה שהיו
אני מתגעגעת לחופש הזה שלא צריך לחשוב על אפ'חד...
אני מתגעגעת לסבתא שלי שחסרה לי כ"כ!!
מתגעגעת למשפחה שלי- שהתרחקנו נורא...
מתגעגעת לאמא שלי שידעה עליי הכל מ-א' ועד ת'
אני מתגעגעת לקשר הזה שהיה כ"כ חזק..
היא הייתה קוראת אותי ועכשיו עדיין היא קוראת בין השורות והיא יודעת...
אבל אני לא מדברת איתה על מה שקורה לי.
אני מתגעגעת לחברות שלי שתמיד היו ויהיו פה בשבילי!! לדיבורים האלו ולצחוקים...
לשיחות נפש הארוכות האלו..
אני מתגעגעת להרגשה הזו..כשהרגשתי שאוהבים אותי ולא רק החברות והמשפחה- להרגשה שאני לא לבד ויש מישהו שאוהב אותי בזכות מה שאני...
ואולי..זה אף פעם לא היה נכון.
לא אכפת לי.
אני מתגעגעת לחברות החזקה שלי עם סנטיטוש - אז כשהיינו מבלות כ"כ הרבה ביחד...
ועכשיו... מה נשאר לי?
אנחנו אולי מתראות בבצפר וחוצמזה...לא הרבה..
אני מתגעגעת לימים האלו שחברות היו ישנות אצלי והיינו נשארות ערות עד הבוקר ומדברות ומדברות על כל נושא שבעולם...
ועכשיו...
כל הלחץ הזה.. הבגרויות והמתכונות והמבחנים והעבודות והלימודים ובצפררררררררררררר!! בצפרררר! אני כ"כ שונאת את זה... זה כ"כ משנה אנשים! זה כ"כ מרחיק אותי מהכל ומכולם..
זה קשה!! אני לא עומדת בזה! מרגישה שהכל קורס..
אני לא מצליחה ללמוד... לא מצליחה! כ"כ כואב לי על כל זה..
אני מתגעגעת למה שהיה פעם.. לחופש הזה! אבל אני יודעת...
זה יגמר.
וביחד עם זה גם הרבה קשרים וחברויות...
מה נשאר? מה נשאר לי?
אני אגיד לכם מה נשאר לי!
נשארו הזכרונות...
החברים והחברות הכי טובות...
נשארו המשפחה והאהבות..
ועדיין
הרגשה שמשהו חסר..
הרגשה של חוסר שלמות מעיקה..
ונשארה....
אני...
אני נשארת.
והכל מסביבי משתנה.
אני לא פסימית.. אל תבינו לא נכון.
אני יודעת שעם כל רע בא גם טוב.
אני יודעת שמי שנשאר - ישאר לנצח!
וזה הכי חשוב..
אני יודעת מי יהיה פה בשבילי.
אנשים הולכים אנשים באים..
למי אכפת?
לי אכפת.
אבל ככה זה.
כל מה שנשאר זה הגעגוע
אבל אנשים - תמיד אפשר למצוא חדשים
אני מתגעגעת לזה שיכולתי להגיד הכל לכולם
בלי לפחד שנמאס להם לשמוע
בלי להימאס על עצמי.
ובלי לשקר ש"אני בסדר והכל סבבע וטוב"
לשיחות האלו בחופשים..הארוכות עד הבוקר אפילו באייסיקיו
לאותו זמן שהכרתי את החברות שלייי!
עכשיו כולם כ"כ רחוקים ממני...
ואני כ"כ רחוקה מכולם.
וזה כואב.
אבל דיי...
כי אני לא רוצה להגיד רק את מה שלא טוב.
הזמן עובר...ואני אתגבר!
רק רציתי שתדעו - אני תמיד כאן! בשבילכם....
ורציתי לבקש - תהיו כאן! בשבילי...
אני יודעת מי בטוח יהיה.
רק שישאר.
אל תעזבו אותי!! אני ארצח אותכם ואשלח לכם מחבלים! עאעאעעאאא!!
שמרו על קשר! אני יודעת שזה קשה בגלל כל המבחנים :(
לפעמים נמאס לי לדבר.
למה אין מישהו שיכול פשוט לקרוא אותי בלי שאומר מילה?..
זה כ"כ חסר לי.
אתמול דיברתי עם אמא שלי בפעם הראשונה אחרי כ"כ כ"כ הרבהההההה זמן...
והרגשתי הקלה..
והשיחה לא כ"כ זרמה..
היא ידעה הכל..
אבל לא ידעתי מה לומר לה.
אם קראתם עד הסוף...
אני מעריכה את זה מאוווווווווווווודדדדדדד!!!!!! אני יודעת שהפוסט ארוך ומייגע ומלא בנקודות משום מה..
חוח
we can't
change the past....
but we can
make the
:) future (:
תזכרו את זה....תמיד!!!
i love you!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
