יום חמישיייייייייייייייייייייי אעאעאא אפילו בקושי ארזתי. סעמק. ואני עובדת יום חמישי. יהיה טוב חח מקסימום נמצא מחליף...
מממ.. יום שישי היינו אצל דקלה במין מסיבה התנחלותית שכזו, המון אנשים באו, אנשים שהתגייסו להם. חיילים למיניהם ועוד כמה שלא ראיתי זה זמן רב. אנשים השתכרו והתנהגו בטיפשות ולמרות שאני שונאת אנשים שיכורים מצאתי את הזמן והמקום להנות :] אפילו הייתי קצת יותר נחמדה מהרגיל. פשוט אין לי כוח להיות רעה לפעמים. זה מעייף XD יותר מזה אין לי הרבה מה לומר, ומה שיש לי אני מעדיפה לשמור.. עוד מעט אני צריכה ללכת לעבודה, יום שלישי ויום רביעי אני לא עובדת, לרביעי כבר יש תוכניות P: לשלישי נראה כבר.. ממ..
זה החלק הריגשי המטומטם של הוואנבי פוסט.
מסתבר, שיש לי חבר. (לכם..) למרות שלא כל כך נראה לי שזה יחזיק. לא יודעת. המון דברים מרגיזים אותי, ומעצבן אותי שמאז אותו יום שהפכנו לכאלו לא דיברנו. (אני לא יוזמת. כי אני כזו.. מה לעשות) ורק אתמול הוא נזכר לשלוח לי אסמס, בזמן שעבדתי ולא יכולתי לענות לו. וחשבתי לעצמי, "פאק. עכשיו אתה נזכר שאתה מתגעגע? יופי... כי מאוחר מידיי." ואני מרגישה מטופשת שאני אשכרה כותבת את זה כאן, אבל זה מעצבן אותי. כי אני מרגישה שהוא בוחן אותי בקטע הזה כדי לראות אם אני אזום שיחה או משו. וזה חבל כי אני יודעת שהוא יתאכזב. ואני שונאת ת'הרגשה. במיוחד בגלל שמההתחלה לא הייתי בטוחה בזה. אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס וזה מציק שזה ככה ומעצבן כזה כי זה גורם לי לרצות לוותר. דאמ. אני כל כך לא בנויה לשטויות האלו. ואל תגידו לי שאני צריכה להתבגר.. מי אתם חושבים שאתם בשביל לקבוע דבר שכזה? ומי אתם שתגידו לי מה לעשות? לא יודעת. אה ולא עניתי לו. כי הגעתי הביתה ממש מאוחר וכבר לא היה לי כוח. לא רציתי לספר את זה בכלל.. לא יודעת, עד שאני אהיה בטוחה. אבל סיפרתי... והכי מצחיק זה שהמשפחה שלי לא יודעת..
קיצר לא משנה. הפסקתי לדבר הרבה. ומאז שהפסקתי, כל פעם שאני פותחת את הפה אני מרגישה רע עם זה באיזושהי צורה. לא'דעת מה נהיה ממני. וביום שישי, אשכרה הרגשתי אני. שוב שמחה ומחייכת ומוקפת בהמון אנשים שאני אוהבת. ככה אני אוהבת את עצמי. כי כשאני יושבת ככה, כמו שאני, אני מרגישה חסרת תועלת מטופשת ולבד. ואני לא אוהבת ככה =\
ממ.. עכשיו אני מוכנה לתחקור. למרות שאת רובו כבר נראלי שעברתי..
-
עוד יומיים. *תחזיקי מעמד*
(אל תתייחסו, זה נועד בשבילי.)