אני יכולה כבר לנשום אותו. סוכות... תמיד יורד גשם בסוכות, לפחות הראשון.. אני כבר מחכה לו.
זה בטח נראה קצת מוזר שאני לא מעדכנת.. אבל זה נראה לי כל כך מובן מאליו.. זה פשוט לא כיף יותר. זה לא מעניין..
ואין לי מה לכתוב על החיים או על עומק. כי מהמקום שאני עומדת בו כרגע הכל נראה לי כל כך שטחי. אפילו אני. אני פשוט לא מתעמקת בדברים יותר... והאמת, שזה יותר קל לחיות ככה. ומילא אם מישהו היה מתעניין וקורא פה, או מתעניין ושואל... אולי זה היה מרגיש אחרת לכתוב כאן.. אבל זה מרגיש ריק. זה מרגיש כאילו במילא אף אחד לא יקרא את זה... אז למה לטרוח? אם יש לי משהו יצירתי לכתוב אני כותבת במחברת הקשיחה והיפה שקניתי לי במיוחד בשביל זה.. במיוחד בשביל שירים וקטעים שאני כותבת.. וחוצמזה.. אני לא מרגישה צורך לכתוב על החיים שלי. לא כאן, ולא בשום מקום אחר. אני גם לא מרגישה יותר מידיי צורך לשתף אנשים במה שקורה איתי או עובר עליי. לא יודעת.. השתניתי. באמת.. ות'אמת.. לא רע לי ככה. אני יודעת שאני קצת מרוחקת, ואני לא תמיד אוהבת את זה.. אבל ככה יוצא.. וזה לא שמישהו טורח לתקן את זה. ואני מהאנשים האלו.. שאם לא יראו להם איזשהו סימן או יוזמה.. הם לא יזמו בעצמם יותר מידיי. אני יודעת שפעם זה היה הפוך בהמון מובנים.. אבל זה נמאס.
אני מחכה לגשם הראשון. שישטוף את השנה הקודמת מכאן. הייתה שנה לא כל כך טובה.. אני יודעת שהשנה הזו תהיה שונה... מכל הבחינות.. אני מרגישה את זה. אחד הדברים הטובים שעשיתי בה היה לסיים ולומר כמה דברים שהיו לי לומר כבר מזמן והעיקו. להפסיק כמה דברים שכבר מזמן הייתי צריכה להפסיק כי הם הציקו והפכו אותי לאדישה וקרירה. דכאונית ופסימית..
עד כמה שאני אוהבת את החורף, את הגשם ואת הריח של האדמה הרטובה... לפעמים הוא מדכא אותי. אבל יש לי הרגשה שהחורף הזה יהיה שונה :]
אני מסתכלת קדימה, ואני רואה דף לבן. חדש. מתחילים מההתחלה. שוב. וכמה שצריך. ומי שחשוב... מי שחשוב נשאר.
תמיד תזכרו את זה.. אם הוא לא נשאר, אז סימן שהוא כנראה לא חשוב מספיק...
בנימה אופטימית זאת )
שיהיה לכולם חורף חמים ונעים מתחת לפוך..
ומלא בטיולים בגשם ללא מטריות P:
יוווווווווווווו אני כל כך מחכה לזה... אני זוכרת שנה שעברה.. הייתי הולכת ככה בגשם.. בלי מטרייה! עוד מבצפר.. ומדה שליט ועד אליי יש דרך ארוכה.. גם ברחובות, גם בגדרה.. ולשבת באוטובוס נוטפת.. וכולם מסתכלים.. ופשוט לא אכפת לי. ואפילו שהחורף דיכא אותי... כשהלכתי לי ככה בגשם בלי מטרייה.. פתאום שמתי לב שאני שמחה:] כי זה אחד מהדברים האלו,
הדברים הקטנים.. שגורמים לחיוך להופיע על הפנים :] אחד הדברים שגורמים לאושר רגעי. ופתאום שוכחים את הבעיות.. וחושבים רק על הרגע. אותו הרגע.. ולמי אכפת מה יהיה אח"כ? כי עכשיו טוב לי.. וכשיהיה רע..
כשיהיה רע נדבר. אם יהיה רע... ;)
HIM
"Under The Rose"
I dream of the winter in my heart turning to spring
While the ice gives way under my feet
And so I drown with the sun
I've been burning in water and drowning in flame
To prove you wrong and scare you away
I admit my defeat and want back home
In your heart under the rose
I open my eyes with a sigh of relief
As the warmth of summer's sunlight dances around me
And I see you with dead leaves in your hands
I've been burning in water and drowning in flame
To prove you wrong and scare you away
I admit my defeat and want back home
In your heart under the rose
אני כל כך אוהבת את השיר הזה 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
