יופי... שוב הצלחת לקחת את הלב שלי ולקרוע אותו לחתיכות הכי קטנות שיש,

לרמוס לשבור ולהרוס אותו, כמו שרק את יודעת.

את בטח מרוצה מעצמך, שככה גרמת לי להתאהב בך ממש כמו ילדה בת 15 שבטוחה שזו אהבת חיה.

בטח כיף להבין שהגלגל הסתובב ועכשיו אני זו שעומדת במקום שאת עמדת בו בדיוק אז.

ומה שעוד יותר כיף, זה להבין שעכשיו יקח לי הרבה מאוד זמן להצליח לדעת איך להתמודד עם זה ולהשלים עם זה..

אף אחד לא הצליח לגרום לי לשנוא את עצמי כמו שאת גורמת כל פעם מחדש.

אבל לא סתם לשנוא, אלא ממש לשנוא. בצורה נוראית..

להרגיש כמה אני מגעילה וכמה אני לא שווה אותך או כל מישהו אחר בעולם הזה.

מצחיק עד כמה בן אדם אחד יכול לגרום לי ליפול.

בן אדם שבחיים שלי לא האמנתי שאי פעם יעשה לי רע ויוכל להזיק לי.

מסתבר שהבן אדם הזה, או יותר נכון הבת אדם המזוינת הזו, היא זו שבסופו של דבר הורסת לי כל פעם מחדש את החיים.

שוברת והורסת לרסיסים קטנים.. לרסיסים שמשאירים צלקת שכל פעם במקום להגליד רק נפתחת יותר ויותר.

בת זונה, את לא יודעת מה הפסדת.

הכל הייתי נותנת לך, הכל. שמתי על עצמי איקס ולא התייחסתי למה שנעשה איתי רק בשבילך.

בחיים שלי לא אהבתי ככה מישהו.. אני כל כך שונאת אותך על זה. כל כך.

ויותר מזה? אני שונאת את עצמי. על זה שאני כל פעם מחדש נותנת לך למשוך אותי כמו מסטיק ולשחק איתי במשחקים

של ילדים קטנים.

זו הפעם האחרונה שאני נותנת לזה לקרות.

הפעם זה נגמר. לתמיד.

(‏יום שני‏, 6/8/07, 4 לפנות בוקר)