אז החלטתי שאני עוזבת כאן הכל.

אורזת ונוסעת עד אלייך, חוצה חצי יבשה רק כדי להגיע לזרועותייך ולקבל את החיבוק שכל כך חיכיתי לו.

את הנשיקה שאומרת יותר מכל דבר אחר בעולם הזה.

כרגע אתה הדבר היחידי שיכול להציל אותי מכל התהום הארורה הזו שנפלתי לתוכה

מכל שברי הלב הקטנים שהתנפצו כאן בריצפה לאחרונה.

אני חולמת בלילה על איך שהידיים הארוכות שלך מחבקות אותי

ואיך שהקול הכל כך שקט שלך לוחש לי באוזן "אני איתך לנצח, בכל רגע נתון"

אני רוצה שתחבק ולא תעזוב, שאני אוכל להתקשר אלייך ושתגרום לחיוך שלי לחזור במהרה לפנים..

כמו שרק אתה יודע.

אני מייחלת לרגע ששום דבר יותר לא יעניין אותי מלבדך.

שכל העולם יהפוך לקטן אל מולך. ושום דבר כבר לא יגרום לי לבכות כמו ילדה קטנה.

כי אני אדע שיש לי מי שיחבק ויאהב, מי שתמיד יהיה פה בשבילי גם כשהאחרים כבר לא.

אני רוצה להרגיש אותך,

אני רוצה לאהוב אותך,

אני רוצה שתופיע ולא תעזוב יותר לעולם.

אז איפה אתה לעזאזל? כמה עוד צריך לחכות לך?

תבוא. תבוא ותציל אותי מהמקום הזה.

רק תבוא כבר.

אני נשברת

ואף אחד בכלל לא יודע.

ואולי בכלל עדיף כבר ככה.

כן, ככה עדיף.

סיפרתי לאמא שאני מעשנת.

היא קיבלה את זה יפה.

לא חשבתי שזה יעבור בכזו קלות, אבל ככה זה שיש אמא כזו נפלאה (:

-

(שיהיה חג שמח ושנה טובה ומתוקה לכולנו, אושר בריאות והמון אהבה והצלחה:)