אני לא מבינה מה אתה רוצה מהחיים שלי.
אתה יודע שאני רוצה אותך. כי אמרתי לך את זה. ואני יודעת שאתה רוצה אותי. כי אמרת את זה לחברה טובה שלך. וסיכוי טוב שאתה יודע שאני יודעת שאתה רוצה אותי, כי אתה יודע שאותה חברה טובה היא גם חברה טובה שלי.
אז למה לעזאזל אתה לא עושה כלום? לא אומר כלום? אתה משחק איתי, למרות שזה מה שאתה הכי לא רוצה לעשות. ואתה פוגע בי, כי כל מה שאני עושה זה רק לחשוב עליך, עלינו, על מה יהיה אם יהיה בכלל משהו. ונמאס לי מהתחושה הזו, מהקשרים שיש לי בבטן כשאני חושבת עליך, מהזמן המבוזבז שהולך לי בכל יום על נדודי המחשבות האלו.
ואתה מחייך, ושולח לי סמסים, ונפגש איתי, ומתנהג אלי כאילו שאני מיוחדת בעיניך. כאילו אני כן שווה משהו.
אדיוט אחד!
אוף!
כל מה שאני רוצה זה פשוט שתבוא ותתפוס אותי ותנשק אותי.
או אתה יודע מה, אפילו לא את זה; שתיגע בי קצת אחרת. שתלחש לי באוזן משהו. שתחבק אותי כמו גבר שמחבק את הבחורה שלו. שתגיד לי מה אתה חושב עלי, מה אתה רוצה שיקרה בינינו. שתזמין אותי לדייט נורמלי אחד! על בירה, על כוס קפה, מבחינתי גם על מי ברז. שתעשה משהו, איזשהו צעד אקטיבי. אני צריכה הצהרת כוונות. אני צריכה קרבה, אינטימיות.
++++
כמה פעמים כבר כמעט המשכתי הלאה, אין לך מושג בכלל.
חבל שאני רוצה אותך, ושאני לא מוותרת בקלות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
