אני מרגישה שהחיים שלי לא הולכים לשום מקום.
פתאום הכל מתחרבן.
פתאום אני כבר לא מאושרת כמו לפני כמה שבועות.
בואו נגיד שהייתה תקרית נורא מוזרה,
ונחשפו יותר מדיי סודות.
אנשים שאני סומכת עליהם שמים עליי זין. לא מעריכים.
אני לא חושבת שנפגעתי בצורה הזאת אי פעם.
אני מרגישה נבגדת ומושפלת ובא לי לערוף למישהו את הראש.
למה בנים טיפשים?
התואילו להסביר לי?
הם בחיים לא יבינו דברים כמו שאני מבינה.
הוא ישפיל ולא יבין אחר כך על מה אני מדברת.
הוא יבטיח ואז יפוצץ לי את זה בפנים.
הוא יתנהג אליי כאילו אני הרכוש שלו ואחר ייצפה ליחס טוב ואוהב ומתחשב.
הוא ייכעס עליי למרות שההבדל בין ההאשמות הוא בין שמיים וארץ.
הוא לא יבין למה אני מרגישה כל כך פגועה ויגיד שהוא פגוע יותר.
אני כבר לא יודעת מה לעשות כדי לצאת מהבוץ המחורבן הזה.
כל פעם שאני מנסה לשפר משהו כדי לצאת ממנו אני שוקעת בו עוד יותר.
אולי נועדתי למערכת יחסים כושלת.
אולי האופי שלי לא מספיק חזק כדי שאהיה מסוגלת לעמוד על כל העקרונות שלי.
אולי האגו הגברי זה הדבר הכי חזק בעולם ולא משנה מה אני אעשה, הוא תמיד יהיה הדבר הכי חשוב והכי פגיע.
Maybe he just can't love me the way I want... the way I need.
אני צריכה להשלים עם החרא ולנסות לשקם את חיי.
תאחלו לי בהצלחה.
"מה שלומך? איך את מרגישה?
האם את עדיין רק שלי?
לפעמים אני פוחד קצת, לאבד אותך פתאום.
איך אני משתדל תמיד למלא לך כל משאלה,
שלא יהיה לך ריק בלב.
בשבילך, בשבילך...
יהיה לנו קשה, אך גם מזה נצא
את לא תהיי לבד לעולם
בשבילך, בשבילך...
ניפול אל התהום, אבל בסוף היום אנוח בחיקך
מצטער שפגעתי בך,
גם הים טיפה אכזר.
גם שם קר, את יודעת
אני עוד לומד להיות מישהו טוב,
או רק לפחות לא לפגוע בך עמוק,
שלא תלכי רחוק-רחוק..."
זה כל כך עצוב לי שלא תהיה מסוגל לשיר לי את השיר הזה אף פעם.
יום טוב,
דניאל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
