תראו מי חזר!
עדכון מהחזית:
אפיק אופטימי בתחום הדירה. האם הסיכוי הזעיר שאני אצליח למצוא מקום ולסגור חוזה עוד בטרם אעזוב את הארץ יתממש? הייתי כוססת את ציפורני בצפיה לולא הפסקתי.
עם נמש לא דיברתי מאז תחילת החודש. כלומר, תחילת האמצע. זה לא רע, אני חושבת. אם אני אצליח לא לדבר איתו עד לטיסה, זה אומר שבסך הכל אני לא אדבר איתו חודשיים, מה שללא ספק יקדם אותי יפה בחיים, ללא ספק. השלב הבא יהיה להפסיק לבחון כמה זמן אני לא מדברת איתו, אבל צריך ללכת בצעדים קטנים.
עדיין אין עבודה, וגם לא ראיון לעבודה, וגם לא מייל שאמור להצביע על הכיוון. שכולם יקפצו לי. התור לאקדמאים בלשכת האבטלה אמור להיות חינני ומסעיר. נה!
קניתי תיק חדש וחתיך לקראת הנסיעה. נשאר לי רק לרוקן ולמלא מחדש את האמפישלוש, לקנות שני ספרים ומכנסיים, ולצאת מהשאננות ולבדוק אם אני צריכה תרופות חוץ מהכדורים לטיפול במלריה.
יהיה לי כיף.
חייב להיות.
אוי.
רק אחרי שגמרתי לכתוב שמתי לב שהמר בחור לא זכה אפילו לרבע מילה. לא שהנוכחות שלו בבלוג משנה משהו למישהו, אבל זה בטח תסמין למשהו לא חיובי במיוחד. למשל, שהוא לא ממש משנה משהו לי. זה, והעובדה שאתמול שוב לא נפגשנו בטענת עייפות יתרה מצדי. נראה לי שאני אפגוש אותו הערב לאיזו קטנה כי באמת יש גבול.
אוף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
