יום אחד אני אחזור לכתוב יותר מוואן-ליינרים
|
| 4/2007
מצחיק איך לאחרונה מרגיש לי כאילו שיש לי חיי חברה עשירים.
הבעיה היא שכשאני באה לספר על זה לאיילה ושי, פתאום אני מגלה שזה בעיקר בתוך הראש שלי ש"סמס מהמר-בחור מפורים אחרי שעזרתי לו בלימודים והוא חיבק אותי בתחנת האוטובוס כדי לא לקפוא מקור" הופך ל"המר-הבחור מפורים חזר לתמונה". שי הגדירה את זה יפה כשציינה "לא ידעתי בכלל שהוא היה בתמונה".
בעצם, אולי זה לא כל כך מצחיק.
* * * אחרי "מצעד החיים איתנו" אתמול, תכננתי להמשיך במגמת המודעות החברתית ולהגיע הבוקר להפגנה או כמו שהשותף שלי הגדיר "מסיבת הסטודנטים הגדולה" מול בית/משרד רה"מ. רק שמשום מה התעוררתי בשתיים עשרה בצהרים ככה שלא הייתי כל כך חברתית ופוליטית. אבל התכוונתי, האין זה מספיק? (לא). * * *
בצהריים יצאתי לנשנוש עם איילה ושי. ארוחת צהרים בשבילן, בוקר בשבילי. המדרחוב היה עמוס סטודנטים. לרגע הרגשתי שאני לומדת בבן גוריון. * * *
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
