חם ועגום.
* * *
התוכנית שלי לפצות בהצלחות תעסוקתיות מרשימות על חוסר חיי האהבה שלי הולכת ומתגלה כעלובה למדי. "אז מה, ויתרת על אהבה לטובת הקריירה?" דמיינתי לפני כמה ימים את הסקרן התורן, בעודי בוהה במקרר ומחפשת אוכל. "למען האמת, זה היה בדיוק הפוך - לא מצאתי אהבה, אז מילאתי את הזמן שלי בדברים אחרים שיעניינו אותי", חשבתי על התשובה הניצחת, הכנה, שאף פעם לא נאמרת.
רק שאיך כמו שזה נראה כרגע, האנשים הפוטנציאלים נעלמו, העבודה הפוטנציאלית התנדפה ואני מרגישה כל כך עלובה מבפנים שאפילו לכתוב או לצאת קצת לצלם אין לי כוח.
* * *
וירושלים הולכת ונעשית כבדה עלי. חזרתי לפחד בכניסה לתחנה המרכזית, חזרתי להסתכל מסביב כשאני עולה על האוטובוס. הפשקווילים ברחוב מלחיצים אותי ואין לי כוח לחפש דירה. שנתיים ומשהו שאני מסבירה לכולם ולעצמי כמה העיר הזו נפלאה. כמה צבעונית ומעניינת ופוליטית, שהקצב שלה מתאים לי, שטוב לי שם ואין לי ממש כוונות לעזוב. השבועות האחרונות מלאים אותי. מעייפים. למה לי פוליטיקה עכשיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
