יום אחד אני אחזור לכתוב יותר מוואן-ליינרים
|
| 7/2007
שיעור בפרופורציות
כחלק מנסיונותי המוצלחים לא ללמוד למרות שאני צריכה, פתאום מצאתי בפליקר תמונות של החבר'ה מהעיתון. חלקם כבר לא עובדים שם (רובם כבר לא עובדים שם) ופתאום פרצופים מוכרים, מבוגרים קצת יותר, מחוברים אחרת, חלקם עדיין יחד. ופתאום תקף אותי גל של געגוע, לתקופה ההיא שהייתה לי כל כך טובה ברובה, לתזזיתיות ולעשייה. וגם אם שום דבר לא באמת היה חשוב, הוא היה חשוב לי. וזה לא מעט. לא מעט בכלל. מתגעגעת להתנהלות הנמלילית הזו, לערבי הבירה ולמסיבות האלכוהול הבלתי נגמרות בסופי השבוע. מנסה להבין איך נותק הקשר כמעט עם כולם ומה זה אומר.
* * * כמו כל העולם ואשתו, גם אני התגלגלתי לראיון עבודה ב"ישראל היום" רק בשביל לא להתקבל ולגלות שמחוץ למשולש עזריאלי-קרליבך-שוקן לאף אחד לא ממש אכפת. עוד עיתון פחות עיתון - לחברים שלי, אלו שלא קשורים לעולם ההוא לפחות, זה לא מניד עפעף. יותר בריא, ממילא, ככה. בקרוב אני צריכה להמשיך הרי הלאה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
