זה בא בגלים גלים ולא מרפה. וזה מכווץ לי את הבטן ומתנקז לי לגרון, וכל מה שאני רוצה עכשיו זו חברה טובה שתעמיד מולי קערת גלידה וטישואים, ותלטף לי את הראש ותגיד שזו לא אשמתי. שזה לא נורא ושהכל לטובה. מישהי שתגיד שאני חזקה ויפה ומוכשרת בטירוף ושהוא לא שווה את הציפורן של הרגל השמאלית שלי לא כל שכן את הנשמה שלי שכרגע כל כך כואבת ואת הדמעות. מישהי שתעזור לי לתכנן נקמה מתוקה שלעולם לא תצא לפועל כי מחר בבוקר אני אקום מפוקסת יותר, מישהי שתדבר איתי על קארמה וגורל ומזל, ואנשים שמקבלים את מה שמגיע להם. מישהי שתזכיר לי שמצבה של ההיא גרוע משלי כי אני יודעת והיא לא. מישהי שתזכיר לי שאני לא לבד כרגע, ושיש אנשים שאוהבים אותי ושאפשר לסמוך עליהם. שיש אנשים שלא ישקרו לי, שיסתכלו לי בעיניים ובלי לדבר על כנות יתכוונו לכל מילה שתצא להם מהפה.
זה זמן כל כך גרוע להתמוטט עכשיו כשאני אצל ההורים ולא יכולה לבכות כמו שצריך וכל האנשים שלי, כל התמיכה הנפשית והפרצופים הידידותים, רחוקים לי מדי בירושלים. אפילו את הכבוד של לקרוס במקום ובזמן שנראים לי הוא לקח. לא שהוא ידע את זה. הו לא. שמרתי על פאסון, עד הרגע האחרון שמרתי על פאסון. את זה הוא לא יקח ממני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
