יום אחד אני אחזור לכתוב יותר מוואן-ליינרים

שש שעות בערך אחרי שהוא מגיע עם חבילת טראפלס ריחנית, אחרי שדיברנו על העיתון ועל האנשים מפעם, אחרי שדיברנו על מה שעכשיו ומה שיהיה, אחרי שהוכחתי לו (בלי אותות ובלי מופתים) שיש בירושלים מקומות שאפשר לשבת בהם בשבת, אחרי שסיפרתי לו על המר-בחור האחרון, וזה שהיה לפניו וההוא שאחרי נמש, ועל התסכולים ועל התקוות ועל הכל הכל הכל, שש שעות אחרי כל זה אני מלווה אותו לאוטו ופתאום הוא אומר "שכחתי להגיד לך שיפית".

חמש דקות אחר כך אני מגלה שלהכניס טראפלס למקרר זה רעיון די לא מוצלח. עכשיו לי קופסה ובה גוש מתוק ומלא קקאו, וציפורניים חומות בחלקן.