|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כפיות
לקראת דמדומי הבוקר פתאום התעוררתי. חבוקה על ידי בחור מכיוון אחד, מחבקת חתול מכיוון שני. אם רק הייתי יכולה לצאת מעצמי, לרחף למעלה ולצלם, זה היה פריים מושלם.
| |
הבעיה בלהיות זו שאחראית על הצילום - אין אף תמונה שמנציחה את העובדה שהייתי לבושה כל כך יפה בערב החג :(
מז'אנר ה"לא דפקתי הופעה אבל הסך הכל פשוט היה מוצלח למדי"
| |
שלום, חינוך*
הו, שלום שלום. איזה מלך אתה, שלום.
הגעתי בדיוק לשיר האחרון של הג'ירפות. ואז שוטי הנבואה ואז גשם. גשם? גשם בהחלט.
יורדים, חוזרים, בינתיים אני לא מצליחה להוריד את העיניים מהצלמים. מהמצלמות. מזה שבא לי כל כך להיות שם, עם המיקרוקמרה שלי שלא מצליחה להטעות כמעט אף אחד, אלא אם אני לבד.
ואז שלום (ואביב גפן, וכמה גרופיות בנות 17 שצעקו "אביב אביב" והיו כה-חריגות-בבדידותן בנוף הכללי של מעריצי החנוך, וגם הלכו רגע לפני שההופעה התחילה) וגשם ואדרנלין שמפעפע בדם, ושלושה בחורים שהתעקשו להתעלם מקיומנו ולהדחף למקום המצויין שאיתרנו במאמצים רבים.
לא ויתרנו. יש דברים ששווה להאבק עליהם. זה לא המקום כמו הכבוד שלי שסירב לקבל יחס מטונף שכזה.
סיבוב נוסף - מחר.
*
ואז חזרתי הביתה ונהג תוהה שאל אותי איפה "הזהו של הסטודנטים". אז הסברתי לו. "אבל אני לא מקומי". הסברתי בעדינות שאין לי מושג איך מגיעים ברכב לגן העצמאות כי אני הולכת ברגל וכבר עמדתי ללכת ואז "אה, את בדרך לשם"? "לא, בדרך הביתה". "אז אולי תצטרפי אלי בכל זאת?"
איחס
איחס איחס איחס.
אחר כך נהגים שמחפשים הכוונה לא מבינים למה אני עויינת.
*שלט מחאה שראיתי בכניסה לאוניברסיטה (לא אני לא שוברת שביתה, היה לי דייט סוער עם ערימת ספרים עצומה בספריה, ככל הנראה הדבר הכי קרוב לדייט אמיתי שיהיה לי בקרוב) ולא הצלחתי להבין אם זו מחווה לשלום המלך, פראפרזה על קלינטון, או סתם משחק מילים משולש.
| |
כבר חזרתי הביתה אחרי שההפגנה של הסטודנטים דעכה.
"זהו, נגמר להיום", אמרתי לשוטר החמוד שעמד לידי. "לא נשארו להם עוד סיסמאות".
חזרתי הבית לשלוח את החומר. מהחלון עוד שמעתי צעקות.
רגע אחרי שהמילים הגיעו ליעדן, חשבתי לעצמי שאולי בכל זאת, רק לקפוץ, רק לבדוק, רק להיות בטוחה שבאמת נגמר. אפילו לא טרחתי לשים נעליים.
חמש דקות אחר כך כבר מצאתי את עצמי במרכז גוש אנושי ומולו גדר יס"מניקים ושוטרים אימתנית. צלם חמוד אחד עזר לי לדלג מעל הסטודנטים המחובקים ושלושה שוטרים דאגו להזהיר אותי שלא אחטוף מכות. ועל זה נאמר "יאללה יאללה", אבל בכל זאת, כשהיס"מניקים השתלטו על הפארטייה, דאגתי להיות שני צעדים מאחור, לתפוס פריים מלא, לקלל שאין לי עדשה רחבה אמיתית, לקוות שמשהו בכל זאת ייצא בסדר.
תמונה שצילמתי מול מעון ראש הממשלה, כמה רגעים לפני שהסטודנטים הצועדים הגיעו (כמובן שזה קרה אחרי השקיעה, כשכבר היה חושך והסיכוי שלי להוציא תמונות-פנאן הלך וקטן). לא תמונה משהו, אבל אני מחבבת את השלט עד מאד.
| |
אז אשכרה הגעתי היום להפגנה בלי שאף אחד ישלם לי על זה. העורך החליט שלא מעניינת אותו "עוד הפגנת סטודנטים" ואני, בצעד אמיץ, החלטתי להגיע עם המצלמה בכל זאת. אני מעלה כמה תמונות לא מרשימות במיוחד רק בשביל להזכיר לעצמי שאכן הפגנתי מודעות חברתית רצויה.
אולי בגלל הטראומה התל אביבית ואולי בגלל הבאלגן אתמול בטדי, אבל כמות השוטרים, ימ"סניקים, מג"בניקים ושאר לובשי מדים שהייתה מול משרד ראש הממשלה הייתה חסרת פרופורציות לחלוטין להפגנה. או כמו שאמרה מישהי לידי "הפגנה של סטודנטים חנונים. מה הם בדיוק מצפים שיקרה?"
השלטים היצירתיים באמת היו של החבר'ה מבצלאל. לא, אין תמונות. זה מה שיש ועם זה ננצח.
לא נעים להגיד, אבל די נוחה לי השביתה הזו.
* * * וחוצמזה? המר-בחור לא התקשר. נכון שדיברנו אתמול, ונכון שממילא אני כל כך עייפה שאין לי כוח לצאת הערב, אבל הוא לא יודע את זה, ולכן אני אשב ואתמרמר לי בשקט.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
