עיירת חוף באי שם.
גולשת שוויצרית, שני אמריקאים עם מבטא לא ברור, שני גרמנים שמשחקים קלפים בלי הפסקה ולא מזמינים שנצטרף. הבחורה שאני מטיילת איתה, הוא, ואני ממורמרת.
טריוויה אמריקאית שרק אלהים יודע מה עושה שם בהוסטל הנידח הזה.
והיא קשה, כמה שהטריוויה הזו קשה. אני על ערסל, קוראת מילים בעברית שהתגלגלו לי ליד, ורוטנת.
ומצטרפת אליהם, בעיקר בגללו, וממשיכה לרטון.
ובעברית.
והוא שולח מבטים תוהים. מודאגים, אולי?
"על איזו עיר כתב את יוליסס?" ופתאום דממה.
ואז אני, בשקט "דבלין. דבלין אירלנד".
אולי המקום הכי רחוק ממני באותו השלב. אולי הכי קרוב.
והוא מסתכל עלי, מופתע.
תשובה נכונה.
יורדת מהאוטובוס בלב עיירה קובנית.
נשרכת עם המוצ'ילה הגדולה, והקטנה, ושוב לבד.
את שלושת האוסטרלים הותרתי מאחור. שתי השוודיות עזבו אף הן. שוב לבד ומחר יגיע הטורנדו.
בדרך לטפס על הר, עוצרת בדרך לבדוק את מזג האוויר הצפוי, ונתקלת בשני ישראלים.
כבר לא נטפס על ההר היום.
נלך לאכול, במקום.
"מטיילת לבד. לא, לא יודעת ספרדית. רק טיפונת, מה שנתפס מהאוויר"
"אני יודע. יודע כבר די הרבה"
ניקח מחר אופנועים ניסע להר ההוא במקום. הטורנדו יגיע רק אחרי הצהרים והכל יהיה בסדר.
נכנסים למסעדה סמוכה. "תזמין אתה בשביל שלושתנו, אני בקושי יודעת לדבר".
ומסתבך. ומסתבך. והמלצר נבוך.
ואני לא מבינה אם ככה זה די הרבה. מזמינה בספרדית שכבר כמעט קולחת מנות לשלושתנו.
והוא מסתכל עלי, מופתע.
תשובה נכונה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
