ימים שבהם אני מצליחה לפרגן לעצמי באמת משמחים אותי.
הימים האלו שבהם אני מצליחה לקחת דברים בפרופורציות הראויות, לדעת שזה רק ראיון עבודה, רק מבחן, רק כסף - לא שום דבר מהדברים שחשובים באמת. אלו שבהם אני אומרת לעצמי, ומאמינה בכל מילה, שהחיים שלי דבש. שיש הרבה מאד אנשים שהיו שמחים שהבעיות שלי יהיו הבעיות שלהם, שכשאני משלמת מחיר מופקע מתוך מודעות מלאה ומרשה לעצמי לא להתרגז זה כי יש לי ואני לא חיה על השקל האחרון.
ימים שבהם אני מצליחה לשים את הדברים המרגיזים מאחורי, לדעת שעשיתי מה שאפשר ואם לא - תמיד אפשר לתקן, לחייך לעצמי כי יכול מאד להיות שהטירחה לא שווה ואיזה יופי שאני מבינה את זה כבר עכשיו וחוסכת לעצמי את העצבים. ימים שבהם אני מרשה לעצמי לקנות דברים שלא תכננתי, במחיר גבוה בהרבה מזה שהייתי מרשה לעצמי אם הייתי מתכננת - אבל לא להתייסר אפילו דקה אחר כך. כי זה בסדר, מגיע לי ואיזה יופי שאני לא צריכה להוציא את הכסף הזה על תרופות.
ואם יש שמש בחוץ, אז בכלל.