הם שוכבים זה לצד זה על הסדינים הקרים ורק אור הירח החיוור מאיר את החדר,
הרוח הלילית נושבת דרך החלון ומרעידה קלות את גופם .
"את כל כך יפה "
הוא לוחש לה בשקט .
"לפעמים אני מפחד לאבד אותך"
הוא שוב שובר את הדממה
"את גורמת לי להרגיש שונה , כאילו איתך אני בן אדם אחר"
הוא מעביר את ידו בשיערה הרך .
"אני לא יכול להסביר את זה "
היא מתקרבת אליו ומחבקת חזק ומרגישה שלווה שמתחילה להתפשט בתוכה . היא מרגישה את הרוח הקרה נוגעת בעורה החשוף ,היא רועדת קלות אבל זה לא משנה עכשיו ,עכשיו היא מוגנת .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
