ענת, האלה הכנענית, היתה ידועה כאלה יפה ואכזרית במיוחד. היא היתה סוג של אמזונה, לוחמת, מעין תרכיז של עוצמה נשית. היא היתה אלת הפריון וכמו כן גם אלת המלחמה והציד. נאמר עליה שהיא נהגה לרחוץ בדמם של חללי ופצועי המלחמות.
היום חלמתי לי בהקיץ, ודמיינתי את עצמי רוחצת את גופי באמבטיה מלאה בסבון גרגרים, כאשר כל גרגר הוא בעצם ראשו של אחד מה"קורבנות" שלי, כלומר, בנים שהיה לי איזשהו עניין איתם- בין אם זה קראש קטן או התאהבות של אחד הצדדים, מערכת יחסים, סתם איזה פלירטוט, כל מערכת יחסים עם בחור שלא היתה ידידות טהורה לכל אורכה ושהיה בה איזה משהו מעבר.
יש יותר מדי כאלה.
אה, ובלי שום קשר- חודש אפריל המגעיל נגמר לו, והשבועיים האחרונים היו חיוביים ונחמדים. ביום חמישי היתה לי התקפת היסטריה קלה מרוב לחץ, אבל הרגיעו אותי והכל הסתדר. בסך הכל יש לי תקופה עם עבודה עכשיו, וזה מצוין מבחינתי. חבל רק שבסוף השבוע הבא אני אשמור. בההה. שמירות זה קאקן.
שבוע הבא יש את פסטיבל פליציה בלומנטל במוזיאון ת"א (מקום שיש לי גישה מאוד נוחה אליו) ואני לא אספיק ללכת כמעט לשום דבר! יש שם קונצרטים שנשמעים לי ממש טוב, והם נופלים לי על תכניות אחרות וזה ממש מעצבן. ואם זה לא מספיק, באותו זמן פחות או יותר יש המון אירועים בירושלים.
אני מפספסת כל פסטיבל ואירוע אפשרי, גם לפסטיבל הסטודנט בטכניון לא יצא לי ללכת (אם כי היה גשם, ככה שאולי זה בסדר שלא יצא לי ללכת אליו).
שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
