עוד נרקיסיסטית לאוסף

היה היה לי ידיד. בהתחלה הוא היה רק מכר שהכרתי דרך אנשים וסתם רציתי אותו קצת (מסיבות שרובן פיזיות ושטחיות בעליל) אבל לא היה לי אומץ לעשות שום צעד כי חששתי שאין לי איתו שום סיכוי.

בהדרגה, מכל מיני סיבות שונות, הידידות שלנו הלכה והתהדקה, נעשינו יותר ויותר קרובים ומצאתי את עצמי מפתחת כלפיו רגשות עמוקים למדי, מה שבתוספת למשיכה פיזית מסוימת גרם לי להבהל ולהתבלבל ולחשוב שאני מתאהבת.

אבל עכשיו אני יודעת שזה לא נכון.

עכשיו אני יודעת שהאינטנסיביות של ההתקרבות בינינו פשוט שיטתה בי. אין לי ולא היו לי רגשות רומנטיים כלפי הבחור הזה.

וזה לא אומר שאני לא אוהבת אותו, כי אני כן.

זה רק אומר שאני באמת מרגישה נוח מספיק בשביל להיות ידידה בכל מובן, ולא משקרת לעצמי כדי שהוא לא יפסיק וכדי שתהיה לו אוזן קשבת.

זהו.

הייתי צריכה לומר את זה.