באק העירום

מחמם לי איזה פיצה מקפיצה. אני אוהב את זה שרוף. מחכה ליד המיקרוגל בציפייה נואשת לשמוע את הצפצוף הגואל שיספק לי את ארוחת הערב. (הדקות האלה של הציפייה ליד המיקרו הן הכי ארוכות נכון? זה בגלל שאתה רק מתעסק בלחכות. זה מחרפן. להסתכל על פיצה במיקרו זה כמו להשקות פרח ולהסתכל עליו עד שהוא יצמח.) בכל אופן, אני מתיישב עם עיגול הבצק שלי על הספה (הפיצה מקפיצה, לא התחת שלי) ונותן למוח שלי להתנוון מול הקוביה הזאת שמקרינה דברים חסרי תועלת. זפזפתי. הגעתי לסיקור בערוץ 2 על המצור על כפר מיימון (אני יודע שעבר זמן מאז אבל רק עכשיו נזכרתי לכתוב על זה). מאחוריי אני שומע את אמי אומרת דברים כמו "אוי, זה נוראי" ו- "מסכנים החיילים" ו- "מסכנים המתנחלים" ו-"תן לי ביס". גם אני בצורה אינסטקטיבית פולט כמה משפטים בסגנון כדי לצאת ידי חובה. לא הייתי על המשמר והרשתי למוחי לעשות כרצונו. בתוך הכפר אלפי אנשים לבושים כתום. ומחוצה לו אלפי חיילים לובשים ירוק וכחול. הכתבים כל הזמן מדברים על האלימות שעלולה לפרוץ. כמו כל מוח שפוי במדינה, הייתי צריך להתחיל לומר לעצמי שאסור שתתחיל מהומה. זה יכול להסתיים במוות. אבל נתתי למוח שלי לשוטט ללא השגחה. אבל לפתע עלה אליי לתודעה הדחף הראשוני של כל אדם. הדחף ההוא שזיגמונד דיבר עליו. היצר הראשוני הזה. היצר לאלימות. המצלמה נתנה צילום מהאוויר ואז המוח שלי איבד שליטה. התחלתי לדמיין שר הטבעות. בקטע ההוא שהם מתבצרים במבצר ואלפי האורקים מנסים לחדור. התחלתי לחשוב כמו ילד קטן. ניסיתי לחשוב מי ייקח, הכתומים או הכחולים, ההוביטים או האורקים. פתאום רציתי לראות דם. התחלתי לדמיין את דן חלוץ כמו סארומן. אריק שרון היה סאורון. בנצי ליברמן הוא אראמיר. וכל השורת רבנים האלה זה דגמים שונים של גנדלף. רציתי לראות איזה מלחמת ענק. מלחמה כזאת כמו פעם. אלפי אנשים רצים מצדאחד, אלפי אנשים מצד שני ופשוט מתנגשים זה בזה עד שכולם מתים. הכל התערבב לי בראש. המוזיקת פתיחה של המהדורה נשמעה לי כמו הפס קול. קול מתוכי צעק למתנחל הכתום שכרגע ראיינו "לא פרודו, אל תיתן להם לחדור. תהדוף אותם יא הוביט משוגע". ומצד שני "יאללה אורקים. זה הכי טוב שאתם מסוגלים לתת?! איפה הבליסטראות?? איפה האוליפונטים שלכם?? בלי דם זה לא מכות. עוד לא ראינו קטשופ איך נאכל ת'צ'יפס? תעשו משהו למען השם!". האנדרלין שלי עלה. "יאללה, גנדלפים. כשפו אותם. תראו להם מאיפה משתין הרבי! תעשו איזה וודו עם הזקן שלכם. שמשהו יזוז פה קיבינימט". נשבע לכם שראיתי שם ליד אחד הגדרות את גולום מקפץ וצועק "מיי פרשס". או שזה היה איזה חסיד מרקד. אני כבר לא בטוח. היה לי דחף עצום לפופקורן.

אני רוצה תמורה לכסף שלי. תנו לראות שם קצת אקשן, איזה אגרוף, איזו דחיפה, צביטה, דגדוג, משיכת זקן, ווג'יז, משהו!..."ובכן, גדי, כנראה אלימות לא תהיה פה היום, בחזרה אליכם לאולפן..." . "איזה מזל" אמרתי בקול לאמי, "הדבר האחרון שהיינו צריכים פה זה עוד אלימות".

                                                                                                למענכם

                                                                                                    למעני

                                                                                                     ולמען המדינה

                                                                                                              באק