This Is My Last Sunrise

אלה היו בין היומיים המהנים ביותר בחיי!

קמתי ב9 בבוקר, לאחר שינה לא רציפה במיוחד של 4 שעות.

התארגנתי ויצאתי עם איתמר לעזריאלי. שם פגשנו את נועית וכפיר, רצתי אליהם מאחורה עם חיבוק. :)

אחר-כך פגשנו את השאר, כולם פשוט כל-כך חמודים, אני אוהבת את כל הפורום הזה! תבורכו. 3>

היה ממש כיף במפגש, יותר מבמפגש הקודם. בשעה 6 בערך, הלכנו אני, סמדר, עידן וטל לדיזינגוף, לוולוט'ס גות' שופ.

התנחלנו שם *המון* זמן. היה נורא כיף! המוכרים שם ממש ממש חמודים, צריך ללכת להתנחל שם יותר. (:

נפרדתי מטל (היחידה שנשארה, סמדר ועידן נטשו אחרי שעה פלוס-מינוס בחנות) והתחלתי בדרכי לכיוון הסנטר, שם אספו אותי אבא של לינור, לינור, מיכל וחברה שלהן.

הגענו לבארבי, נכנסו, הכל היה נחמד. פגשתי שם שתי חברות שלא ראיתי הרבה זמן, דיי הופתעתי וגם שמחתי מאוד לראות אותן, את רוב ההופעה ביליתי איתן. הלהקה הראשונה לא הייתה משהו, אבל הלהקה השניה הייתה פשוט מעולה!

צריך להוריד חומר שלהם בדחיפות.

נגמרו הופעות החימום, יצאנו החוצה לשאוף מעט אוויר צח ולעשות שיחת טלפון.

כשחזרנו, פגשתי את נועם, שהיה ממש סנוב, אמר שלום וחזר לשלו. יותר מזה לא ראיתי אותו.

בכל מקרה, התחילה ההופעה של... *איטרנל*. החלטתי להשתחרר ופשוט השתלוללתי ושרתי יחד עם אורן ( המלךP: ) (עד כמה שיכולתי, אני עוד לא ממש מנוסה בגרואלינג וכאב לי הגרון.) היה פשוט בן זונה!

הופעה מעולה, שירים מעולים.. להקה אדירה, פשוט מדהים!

בסוף ההופעה, ניגשתי אל דורי (גיטריסט) הוא לחץ לי את היד, אמרתי לו שהייתה הופעה מעולה, הוא כמובן הגיב בנימוס: "תודה רבה! + חיוך רחב" (:. ביקשתי ממנו מפרט, אבל לצערי הוא חילק את כולם. אז במקום מפרט, ביקשתי ממנו שיחתום לי על היד, יהה אני מרגישה כל כך גרופית, אוי ווי. אבל זה נחמד.. P:

נסענו לבית של מיכל, אני שהייתי שפוכה, ישר נכנסתי למיטה ונרדמתי מהר מהרגיל.

בבוקר הלכנו לבית של לירון וגם סער היה שם, ישבנו שם בערך 20 דקות, דיברנו וצפינו באיזו סדרה בNational Geographic שהמנחה בה אוסטרלי ובקושי מבינים מילה שיוצאת מהפה שלו, נו טוב.

אחר כך מיכל ליוותה אותי לתחנת האוטובוס ומשם נסעתי לעזריאלי.

שם פגשתי את אבא, אחותי וחברה שלה. נסענו כולנו לאכול באלי קראוון - אחת החומוסיות הטובות בארץ, אם לא הכי טובה.

אכלנו כמו שצריך ומשם הביתה.

נהניתי כל-כך! הייתי רוצה להמשיך להסתובב עם חברים בת"א, לראות עוד הופעה, להתנחל שוב בוולווט'ס.

אבל האמת שנגמר לי הכסף והתגעגעתי הביתה. :) home sweet home...

לסיכום - איטרנל גריי ענקיים. חברי הפורום הם אנשים מקסימים אחד אחד (כמו שכבר הבנתי מזמן)

I had the best time ever, thanks everyone. [:

דווקא היום השגרתי שהתחיל בצורה מעפנה, המשיך ליום מהנה ביותר. :)

אפרת, טל ואיתמר (כפרעליהם) באו אליי, ישבנו קצת, צחקנו, שמענו מוזיקה ועוד שיט כזה.

אחרי שעה בערך, צץ במוחנו רעיון גאוני! - לגרור עצמנו ל"זולה". (מסעדה)

טוב, בעודנו מפלסים דרכנו לפתח דלתי, אמא מציעה שנלך למסעדה אחרת - "קורה בקפה".

החלטנו שכדאי לגוון מדי-פעם ולא להתקע כמו חבורת זקנות בגיל העמידה, באותה המסעדה לשארית חיינו, אז הקשבנו לעצתה של אמא. :)

אבא החמוד החליט להסיע אותנו למסעדה ולהוריד אותנו  בחור שנקרא - מליבו סנטר.

בעודנו נכנסים למסעדה ומתפעלים מהמקום החדש והמרענן, מעיפים כמה מבטים ונוכחים לדעת שהמקום כמעט ריק. אפרת האינטליגנטית שלנו, מאושרת כולה וחיוך רחב על פניה, שואלת את המלצרית בשמחה: יש לכם מקום פנוי ל4? :). כמובן שלא נתנו למלצרית לענות, ופשוט דחפנו את אפרת והלכנו להתיישב על הספות שהיו דווקא נוחות... ואדומות... o:

ישבנו קצת וכולם טענו שאני אשכנזיה שיש לה נטייה להישרף ולא להשתזף (מה שממש לא נכון! o: אני בכלל מרוקאית\פרסית, ואף אחד לא מאמין לי :( )

בכל מקרה, קיבלנו את התפריטים שלנו ונדהמנו לגלות שהמחירים היו ממש זולים - יאיי. (:

אחרי המתנה של כ-10 דקות והמון ירידות גזעניות מצד איתמר, בהן הוא משמיץ את כולנו :( (אז מה אם אני שחורה! אז מה?!) הגיעו המנות, שאגב היו ממש טובות וזולות.

אחרי הארוחה הגענו למסקנה - נוטשים את "זולה". מתנחלים ב"קורה בקפה".:)

איתמר התקשר לאימו שתבוא לאסוף אותנו ובעודנו מחכים לה, מצאתי איזשהו כפכפון של ילדים קטנים.

אפרת החכמה שלנו, ישר קפצה בהתלהבות: ואוו! איזה חמוווד, איתמר טען שזו תהיה שרשרת מדהימה! זה היה השלב בו התחלתי לפחד מעט. בעודי יושבת לי בתומי על הספסל, מגיח לו משום מקום הכפכפון שמצאתי והבאתי לאפרת! כולי בשוק, מרימה את הכפכפון וזורקת אותו בחזרה על אפרת, "כמה בוגר מצידך!" כך אמרה אפרת, וישר אחר כך זרקה אותו בחזרה עליי, נו יופי.. בוגר אפרת.. P:

הגענו לביתו של איתמר, שם כמו תמיד: ישבנו, צחקנו, שמענו מוזיקה. דווקא נהניתי מאוד (: .. לקראת 1:30 אני ואיתמר ננטשנו לגמרי והמשך הלילה היה מהנה ביותר. חזרתי לביתי בסביבות 5:30, נכנסתי להתקלח והלכתי למחשב.

סיכום היום - היום אמנם התחיל בצורה מעפנה ביותר, אבל המשיך להיות יום מהנה במיוחד! תודה לכל מי שהוציא אותי מהשיעמום המעצבן, כפרעליכם אוהבת אתכם 3>.

אגב, מאיו אני אוהבת אותך כפרעלייך אשתי 333>.

אני ממש לא יודעת למה אני כותבת את זה, כי סביר להניח שאף-אחד לא יקרא את זה + זה לא עוזר לי בחיים. אבל בכל-זאת נכתוב..

עוד יום של חופש, יציאה מה"שגרה" כמו שאומרים, אז אלה שאמרו זאת טעו במקרה שלי.

החופש הזה הפך להיות השגרה שלי. אני לא מתגעגעת לבית-הספר, ממש לא. אבל באמת שאני מתגעגעת ליציאה הזאת מהשגרה, לריגושים, לעשיה, לצאת כבר מהבטלה המתמשכת הזאת, שלא מועילה לי בשום דבר.

באמת שאין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי, אבל כל-כך קשה לי למצוא דברים מעניינים בחור הזה בו אני גרה.

קשה לי למצוא כאן אנשים שאני מתחברת אליהם, קשה מאוד. התחלתי להתרחק מהחברים שלי, לא במכוון, אבל זה קרה.

כל אותם החברים האלה שמשעממים אותי. הם כל-כך שטחיים ואני לא מוצאת הרבה כיף בחברתם. (כמובן שנשאר עוד מספר מצומצם ביותר של חברים שגרים קרוב, שאני עדיין מוצאת עניין בחברתם ועדיין נהנית איתם. אבל כמו שאמרתי, המספר מצומצם ביותר.)

חסרים לי פה אנשים שיש לי איתם דברים במשותף. כל החברים האלה, החברים המעניינים יותר שלי, גרים רחוק וזה מייגע.

אני מרגישה שאני כאילו תקועה במין עייפות נצחית שכזאת. הרבה פעמים אין לי חשק לעשות, לצאת, להיות בחברת אנשים, נו - להנות. אולי זה מין שלב כזה שעובר, אני משערת ומקווה שזה באמת שלב כזה ולא אשאר תקועה כך לנצח.

מה שכן, אחרי הכל יהיה טוב.. לזה אני לא דואגת.

ואפילו עם כל השיעמום שעוטף אותי, אני מוצאת נחמה באנשים חמודים שעושים לי טוב.. באמת שהמון תודה לכולכם. :)

מקווה שלא השתעממתם יותר מדי, המשך ערב מהנה, להת'. [: