היי,

עברה השבת, למעשה עברה סבבה לגמריי שמחה שככה נפתרתי ממנה. גם היו אנשים אחלה, גם את כמעט כולם כבר הכרתי מקודם וגם הק. תורנית הייתה מהמשרד שלי וישנו ביחד בחדר עם ת"ש מטורף והיה מגניב לגמרי.

אמנם היה ממש חם אבל יש מזגן בחדר ומקלחת...וגם הייתי תורנית בשעות הכי טובות (שדרך אגב ממש אין לי מושג  איך זה קרה לי?!)...אה ואבא שלי ואחותי ואחי הקטן ביקרו אותי בשבת וגם הביאו לי מקדונלדס (יאמי!) ועוד כל מני שטויות :)

משום מה חשבתי הרבה על הנושא היום בפוסט כאילו אני לגמריי דוגלת בקטע שצריך פשוט לכתוב מה שיוצא מהלב , אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי הרבה חושבת על מה שאני רוצה לכתוב.

למעשה היה לי משהו אחר לגמרי לכתוב אבל איכשהו החלטתי לכתוב על "מסמך גלנט".

לא שאני יותר מדי מבינה בכך ואני לגמריי לא הולכת להתייחס לתוכן המכתב אלא פשוט לנושא שלדעתי יותר צריך להדאיג אותנו- איך חברת חדשות נכנסת לזירה שהיא פוליטית לגמרי ואיך זה משפיע עלינו בתור ציבור - בוחר וצופה.

אני מניחה שבשבועות האחרונים כולם נתקלו בשם "מסמך גלנט", אותו מסמך המפרט על מספר שערעוריות בראשותו של גלנט, מי שמסומן כמועמד הראשי להיות הרמטכ"ל הבא. בעבר פורסמו עליו מספר תחקירים שערך עיתון "מעריב" אם אינני טועה ובו סיפרו על כך שגלנט קנה בית ביישוב מסוים והשתלט שם על אדמות היישוב מעבר למה שרכש ונטע פרדסים על עשרות דונמים שלא שלו.

ברגע שבאים לבחור מועמד לתפקיד כזה חשוב במדינה כמו שלנו, חובה לעורר את הציבור לכל המשתמע מכך וכן לעברו ולמעשיו של המועמד. השאלה היא אם זו הדרך שבה זה היה צריך לעשות? אם זו לא גם איזהשהיא דרך לקדם את אותו עיתונאי בתפקיד וליצור איזשהי דרמה שתעלה אותו בעוד דרגה?

בתור מי שרצונה הוא להיות כותבת ושלמדה בעבר תקשורת ובתוכה על האתיקה העיתונאית אני טועה אם לא "עוקמו" קצת חוקים. מצד אחד עיתונאי ששומר על תפקידו כאחראי לדאוג לציבור ולהגן עליו מפני המדינה ולכן לפרסם מסמך המסביר לנו על דפוס התנהגות של מי שמועמד להוביל את כל מערך הבטחון של המדינה הזו לזמן הקרוב לעומת הצד השני, שבו עיתונאי שעובד לטובת חברת חדשות מסוימת יוצר "שערורייה" שמעלה את מעמדה של אותה חברת חדשות ושמה אותה במרכז, והרי ידוע שגם פרסום שלילי הוא פרסום ולאף אחד לא הזיקה אף פעם שערורייה או שתיים . השאלה לגבי אמינות המסמך היא רלוונטית אך לא תפקיד העיתונאי לבדוק זאת לפני שהוא מפרסם ומוציא מסמך כזה?

לדעתי הסיפור מריח רע... ביום שישי קראתי "מעריב" שהגיע אלינו לבסיס ובו היה כתבה על כך שהעיתונאי שפרסם את התחקירים בשנים הקודמות על גלנט היה עושה הרבה מיל' בעבר ואפילו התנדב והיה בין הוותיקים ביותר ביחידתו, תמיד היה מתגייס ומגיע נמרץ לתרום למדינה ולשרת אלא שערב צאת התחקיר הראשון כך אלוהים רצה פרץ מבצע "עופרת יצוקה", לאותו מבצע יצאו להרבה חיילי מיל' צו 8, גם לאותו עיתונאי התקשרו והכינו אותו לעובדה שיש סיכוי שהוא ייצטרך להתגייס לטובת המשימה ואכן בערב התקשרו אליו ואמרו לו "צו 8 תבוא" הוא הכין את עצמו לבוא ולפני שיצא יצרו איתי שוב קשר ואמרו לו שכרגע לא צריך שהוא יגיע וידברו איתי בהמשך, כמובן שככה המשיכו לגרור אותו הלאה והלאה וכל הניסיונות שלו לפנות לאנשים שם לא העלו דבר. כולם התנערו ממנו. לבסוף הגיע לידיו מידע (בכל זאת עיתונאי) מבכיר באותה יחידה שהסיבה שלא רוצים אותו זה בגלל התקרית שלו עם גלנט ולכן לא נראה לו שיזמנו אותו עוד למיל'.

ואני שואלת עד מתי? (ולא אני לא מתכוונת לתאריך השחרור) עד מתי אינטרס אישי ימשיך לשלוט במוסדות ציבוריים ובאנשים שעובדים בשירות הציבור. אותו עיתונאי ביצע את עבודותו על הצד הטוב ביותר האם מגיע לו להיענש על כך על ידי אותו אדם שדבריו לא עולים על רוחו? ואח"כ באים בטענות לאותו חייל פשוט על דברים שהוא עושה ומי מסתכל מה קורה בצמרת המערכת?...

לדעתי יש כאן כמה נושאים שעלינו לבדוק עם עצמנו:

האם העיתונאים היום אכן מבצעים את עבודתם ומגינים עלינו ללא אינטרסים?

האם בפרסום המסמך לא מעורבים יותר מדי תחומים אחד בתוך השני ולנו אין צורך בכלל להתעסק בכל זה אלא פשוט לשמוע את העובדות הגמורות?

כיצד מיישרים מדינה שתתחיל ממש מההתחלה ולא עם שורשים רקובים?

לא יודעת, לי הנושא הזה העלה הרבה מאד מחשבות ותהיות...

בתור ציבור אנחנו צריכים להתחיל להיות יותר אקטיביים ולא לתת לגורמים להוליך אותנו אחרי דעותיהם.

צריך להיות פעילים ולהתחיל להראות שאנחנו לא סתם מוחות מנוונים ללא דעה שהולכים אחרי העדר, אחרת בעוד כמה שנים נהייה סתם בטטות כורסא...

למחשבתכם,

לילה טוב :)