הזוי ,אמנם היה לי נושא אחר לכתוב עליו אבל זרמתי עם הנושא החם- ישראבלוג בן 9

הרומן שלי בישרא החל לפני כמעט 6 שנים, פתחתי בלוג בעקבות חברה שספרה לי שהיא פתחה, זה היה ה-דבר בזמנו כל אחד רצה בלוג ולא משנה על מה, אפילו אחותי שבכלל לא מתחברת לכל נושא הכתיבה פתחה בלוג שהיה נראה כמעט כמו עמוד בפייסבוק רק חסר אם אפשר היה לעשות לה לייק לכותרת של הבלוג או לעיצוב..

אני זוכרת במדויק את אותו בלוג, אני כל כך מצטערת שאני בכלל לא זוכרת אותו ואין לי מושג אם הוא עדיין קיים או שנמחק באופן אוטומטי מהמערכת, הרקע שלו היה שחור והכיתוב שלו היה באדום (מדי פעם הייתי משנה את צבע הגופן). כתבתי שם דברים ממש אישיים לצד התחביבים שלי והשירים שאני אוהבת לשמוע וכו'. הבעיה החלה בכך שאנשים שלמדו איתי גילו את העובדה שיש לי בלוג ולמען האמת בכלל לא טרחתי להסתיר את זה בהתחלה, (לא נראה לי שממש הבנתי לגמרי את משמעות הדברים שנכתבים כאן) אותם אנשים היו קוראים בבלוג ומגיבים ומפיצים את זה הלאה. פעם אחת רבתי עם אותה חברה שבגללה או יותר נכון בזכותה פתחתי בלוג, ורשמתי את זה בפוסט והייתי ממש נסערת ורשמתי דברים לא כל כך ראויים בכל זאת הייתה חברה ממש טובה שלי (גם היום אנחנו בקשר...) אבל כנראה שבתור ילדה בת 14 (לא שאני ממעיטה ביכולת המחשבה בגיל הזה) לא ראיתי את הדברים כמו שהם ויותר היה לי חשוב להוציא את זה החוצה ואכן הפוסט יצא  ואיתו הגיעו ערימות הטלפונים מחברים וחברות זועמים וממש החל ריב מכוער.

לאחר שהשלמנו החלטתי לסגור את הבלוג ההוא ואין לי מושג מה עלה בגורלו....

לאחר מכן פתחתי עוד 2 או 3 בלוגים שנטשתי מדי פעם.

וזה הבלוג האחרון שנפתח ושייפתח אני מקווה, גם אותו ניתן לראות שנטשתי וחזרתי אליו רק לאחרונה, את כל אותם פוסטים ותגובות שהיו רשומים כאן העתקתי לעצמי למחשב כי היה לי חשוב לשמור על זה כמזכרת , מאד אהבתי את הבלוג וגם פה שיניתי את העיצוב כמה וכמה פעמים (גם עכשיו אני רוצה לשנות...)

ואת הבלוג הזה כבר לא נתתי לאף אחד מהחברים היה אותו לחברה אחת אבל אני גם לא הפצתי אותו וגם היום אני לא מדברת על העובדה שיש לי בלוג או על התוכן שאני רושמת . עדיין אני לא רושמת כאן דברים אישיים מדי כמו שניתן לראות, אני מרגישה שאני צריכה "לבנות" מחדש את "מערכת היחסים" שלי עם הבלוג, גם העידכונים שלי רחוקים אחד מהשני באופן יחסי והפוסטים גם כשיש להם תוכן אישי הם לא ממוקדים במיוחד ולא תמיד ניתן להבין בדיוק למה אני מתכוונת... וזה מהפחד האישי שלי ששוב הבלוג שלי יהפוך לנושא השיחה.

אני כותבת יומן אישי מגיל 9 ולכן הבלוג היה רק ההמשך הטבעי שלי, מעבר לכך גם את העתיד שלי אני בונה בכיוון, ואני באופן אישי מאד אוהבת את המקום הזה לאו דווקא בגלל התגובות או האנשים (כמובן שיש לכם חלק חשוב) אלא גם בגלל האפשרות הזאת שבין הצצות בפייסבוק לדפדוף במייל לכתוב פוסט ופשוט להוציא באופו מידי את מה שאני מרגישה וחושבת וכמובן לקבל על כך טוקבקים זה דבר נפלא!

אני מאחלת לישרא ולכל הבלוגרים עוד הרבה שנים כיפיות ומעשירות של כתיבה ויצירה...

מזל טוב :)

יעל