רצפת העץ לא תזכור אותי,
והקירות לא יהדהדו מקולי.
והכיתות והדלתות כבר נעלמו הן מעיני,
וכאן חייתי, בחיי, את כל חיי.
ואני שואל אתכם,
האם אני משלכם?
האם תבכו מגעגוע,
כמו שבכיתי גם אני?
כשיעבור זה השבוע,
כשתעבור זו השנה,
האם צחוקי זה הפרוע,
יבוא עם זאת המנגינה?
אולי הדפים תיעדו עלילותי,
אולי תמונות יראו אותי עם חברי.
אך גם דפים וגם תמונות עולים באש ומרקיבים,
רק זכרונות שנשארים הינם טובים.
האם כשיעבור שבוע,
תזכרו אתם אותי?
אחי, האם אתה תזכור?
האם את תזכרי, יקירתי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
