סטייה זמנית

אין מה לשתות אין מה לאכול,

הילד פותח ת'פה רק לראות אם הוא עדיין יכול.

אבא הלך ממזמן, ואמא כבר לא בעניין,

ואני יושב על המרפסת וחי כמו על ענן.

כן הילד ברחוב ממולי, אולי גר ברחוב,

אך השמיים במרפסת שלי, נראים קרוב קרוב.

ואולי הוא בוכה, ואולי לא נשאר מה לבכות,

אבל אני יושב על המרפסת ונהנה מלחיות.

ולמה לעבוד? למה לדאוג?

אשב לי במרפסת ועוד כוס אמזוג.

גם כשיש ילד בלי בית ברחוב ממולי,

השמש זורחת יפה במרפסת שלי.

אנשים בטלוויזיה אומרים שזה לא מתחשב,

הם אומרים שלילד ממול כואב כואב.

ואומרים לי שאני לא בסדר, שאין לי לב,

ואני יושב על המרפסת וחושב חושב.

אולי אני לא בסדר, אולי אין לי ערכים,

העיניים נפקחות כמו חלונות נפתחים.

אולי הזמן להשתנות, אולי זה הזמן לפרוח,

אבל כאן כ"כ נוח, ולקום אין לי כוח.

ולמה לעבוד? למה לדאוג?

אשב לי במרפסת ועוד כוס אמזוג.

גם כשיש ילד בלי בית ברחוב ממולי,

השמש זורחת יפה במרפסת שלי.