סטייה זמנית

קצת נדוש להגיד שלא היה לי זמן לעדכן, אבל זה בדיוק היה ככה למען האמת.

עבדתי הקיץ 10 שעות ביום, כל יום. ביחד עם קורס הגשמה באמצע, שהיה 24 שעות עבודה ביום, כל יום, לא בדיוק היה לי זמן ו/או כוח לכתוב פה. למרות שדווקא כן כתבתי באופן כללי, פשוט לא פה. בכל אופן, היה אחלה חופש, ואני לא אחפור על זה כי שוב, אין לי זמן ו/או כוח לזה, זה פשוט יקח לי קיץ שלם.

שתיים עשרה בלילה, ושקט שמעיק,

אי אפשר לנשום, אבל גם אי אפשר להפסיק.

וגם קצת חם, משעמם קצת, אבל בעיקר לבד,

שום דבר מיוחד, שום דבר מיוחד.

ועכשיו מאוחר, כן, כל כך מאוחר,

קצת מוזר בלעדייך לישון, קצת מוזר,

קצת שוכב, קצת חושב על הזמן שעבר,

את היית כמו אוצר בשבילי, את היית כמו אוצר.

כשעבר לי קצת זמן, חודשים, או שנה,

ומן הסתם הבנתי שאת היית שונה.

ולמרות שזו הייתה אהבה משונה,

חזרת, וכמו שזה קורה חזרת אלי מתוך שינה.

ועכשיו מאוחר, כן, כל כך מאוחר,

קצת מוזר בלעדייך לישון, קצת מוזר,

קצת שוכב, קצת חושב על הזמן שעבר,

את היית כמו אוצר בשבילי, את היית כמו אוצר.

היום חלמתי בעין פקוחה,

וחזרת אלי שם, והיית די שמחה.

ואהבת בעיניים סגורות לרווחה,

לי היה כל מה שרציתי, ולך כל מה שצריכה.

את חזרת ואת כאן, זה היום רק היום,

משפשף את העיניים, לא זה לא חלום.

מסתכלת עלי בחיוך קצת מביך,

זה כל מה שרצית, זה כל מה שהייתי צריך.

ועכשיו מאוחר, כן, כל כך מאוחר,

קצת מוזר שוב איתך לישון, זה קצת מוזר,

קצת שוכבים, לא חושבים על הזמן שעבר,

את כמו אוצר בשבילי, כן איך את כמו אוצר.

אני אחד האנשים העלובים שאני מכיר. קצת מוזר שעברה שנה.

להגשמה היה משהו רע אחד בשבילי כנראה. אחד או שניים. שתיים.