כי החיים יפים :)

לא עידכנתי שנים, אני יודעת.

והאמת, זה גם לא ממש היה חסר לי.

לא היה לי חשק לכתוב, פשוט לא.

ואני החלטתי שאני כותבת בשביל עצמי.

אני לא חייבת שום דבר לאף אחד.

אז עכשיו התחשק לי, פתאום, ככה סתם, אחרי

ששוטטי לי בכמה בלוגים אייכותיים באמת. 

אז מה יש לי להגיד, פשוט נהינתי לקרוא.

:)

וזה עשה לי כיף..

אז החלטתי לכתוב.

הייתי בבת מצווה של אורי אתמול.

היה כיף. ממש כיף. עליתי על קביים והצלחתי ללכת כמעט לבד.

ואז הראו סרט שעשו לאורי שכל החברים שלה מברכים, והראו קטעים שלה כשהיא הייתה קטנה. וכשאני חושבת על זה, אני מכירה אותה מאז שאני זוכרת את עצמי.

ראיתי את הסרט, ועלו בי מין כאלה רגשות. גאווה, אני חושבת. פשוט הייתי גאה שאני חברה שלה.

והיה לי מחנק, והיו לי טיפה דמעות.

ונזכרתי פתאום כמה אני אוהבת אותה, וכמה היא יקרה לי.

וכמה שאני רוצה להיות איתה כל הזמן... ואיך נשבענו כשהיינו קטנות שאף פעם לא נריב ונשאר חברות הכי טובות גם כשנהיה מבוגרות. ואיך היא תמיד הייתה החברה הכי טובה שלי, ותמיד יכולתי לסמוך עליה. היא אף פעם לא ירדה מהמעמד הזה.

והיא תמיד שמרה עליו בכבוד.

אני אוהבת אותה ורק רציתי להגיד את זה.

:)

הייתי ביום שיש בבאולינג עם רוב הכיתה שלי (אהמ אהמ). היה נחמד. לא יותר מזה.

הבנים היו אנטיפטיים.

הם נהנים מזה, כנראה.

בכל מקרה, פגשתי שם את רון.

וניגשתי אליו ואמרתי לו היי, ושאני אלה, החברה של ירדן ותמרה, ושאיתי הוא דיבר באייסיקיו.

והוא הסתכל עליי, ואמר: "את נראית... שונה."

אני לא יודעת איך לפרש את זה.

זה היה מוזר.

מאד מוזר.

אני חושבת שזהו.

שלכם, ואני מצפה עכשיו להמון תגובות, שלא כמו בפוסט הקודם (אהמ אהמ).

שלכם,

אלה...