עוד נגיעה ועוד עצב, הכל כאן מוכר בעצם...

אתה לא יודע כמה התגעגעתי...

כל כך כל כך התגעגעתי.

התגעגעתי לנשק אותך ולדעת שהעולם בחוץ יכול לבעור, אנחנו כרגע בחדר לבד. ולא משנה מי יבוא ויפריע, זה לא ייעצר.

התגעגעת למגע שלך, המלטף, החושק, המגע הזה שכבר שלושה חודשים אני כמהה אליו.

התגעגעתי לשכב איתך, ולדעת שאסור, לדעת שמחכים לנו בחוץ, לדעת שהדבר הכי טוב שקורה בעולם כרגע קורה בחדר הזה.

התגעגעתי לשם שלך, שמתגלגל על הלשון בלי עיצורים ויותר מדי בהרות. sunshine שלי.

התגעגעת לקול שלך, גם כשאתה צועק, גם כשאתה פוגע. רק לשמוע את הקול שלך מתנגן באוזניי.

התגעגעתי לצחוק שלך, להומור השחור, לזה שאתה צוחק עליי.

התגעגעתי לחיוך שלך.

התגעגעתי לנוכחות שלך, לזה שאתה דואג להכל, צוחק על הכל, כועס על כולם כשצריך. על זה שאתה אתה.

התגעגעתי להוויה שלך, למרות שאתה לא איתי, לא שלי. רק לדעת שאתה שם.

התגעגעתי לשקט שלך. או, השקט שלך.

כל כך רציתי שביום ראשון תגיע ולא תיתן לי חיבוק סתמי,אלא נשיקה אוהבת.

עדיין מתגעגעת. אלייך. כל כך.

אתה האור שלי.