אווצ'.

כל התקופה האחרונה פשוט מעייפת.

אין לי כוח ללמוד, אבל הציונים משתפרים.

הזנחה מטורפת לבלוג. אין לי זמן לנשום.

יום רביעי מתכונת בלשון, יום שני אח"כ מבחן במתמטיקה, ויום חמישי אחרי זה מבחן בערבית.

שבוע אח"כ בגרות בהיסטוריה ואז....קצת רגיעה, עד ה-11/7..

קצת לחוץ, מקווה שילך טוב.

אני מתחילה להתרגל למצב כרגע.

המוזריות שבחרישה הנוראית,

המוזריות של השינוי..העיקר שדברים מסתדרים, אני מקווה..

יהיה טוב? יהיה טוב.

xXx

ילד...הרבה זמן לא יצא לי לומר לך את זה כמו שצריך,

אני חולה עליך. מטורפת עליך. ואין..פשוט אין כמוך!

עדי אני אוהבת אותך!!

"אחים לא מחליפים" הבנת?!

xXx

"יום אחד הוא התעורר,

וראה שהוא מחזיק,

את הפרח הכי יפה, שהוא אי פעם ראה.

הוא עצם את העיינים, כי הוא לא האמין.

הוא פקח אותן שוב, והיא עדיין הייתה.

אז הוא קם לעשות קפה,

ולשטוף את הפנים.

ומול המראה, הוא אמר:

אני מקווה שאני..

מספיק חכם;

בשביל לשמור.

בשביל לקיים.

ולא לאבד.

היא התעוררה,

ומולה ראתה,

בנאדם שרואה, את הפרח הכי יפה.

היא עצמה את העיינים,

היא פקחה אותן שוב.

כמו ציפור מהססת, על הסף של הכלוב.

אז היא קמה לשים תקליט.

והמים רתחו.

ובינה לבין עצמה,

היא חשבה:

אני מקווה שהוא..

מספיק חכם;

בשביל לשמור.

בשביל לקיים.

לא לאבד.

מספיק בנאדם..."

סתם כי הוא בא לי בטוב עם המוזריות שמסביב..