זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 1/2009
גימל!
ביום שישי בבוקר קמתי, והרגשתי טוב, אבל הייתי צריכה לגרור את עצמי ממש לאימון כושר. שיעור קבוצתי כזה.
באמצע השיעור אני פתאום מרגישה סחרחורת. מתלהבת כמה שניות מה"היי" המוזר, עד שזה עובר. אחרי כמה דקות מתחילה להרגיש קצת רע, הראש כבד, בחילה, סחרחורת. עם לב לא שלם (מה אני, עצלנית?) הלכתי לעמוד דקה בצד, שותה כוס מים. הבחילה התגברה, ואני זוכרת שבדיוק חשבתי שאני הולכת להקיא, אבל שאני לא אצליח ללכת [לא כי אני עומדת להקיא, כי אשכרה לא אצליח ללכת] עד הדלת, אבל שיש פה לידי פח אשפה, וכבר תכננתי להתקרב אליו, ו...
דבר הבא שאני יודעת, אני על הרצפה על רגליים למעלה על אחת המדרגות-כושר שהוסיפו לה קצת גובה (רמה ממש גבוהה חח) ומטפטפים לי לפה מים עם לימון (כנראה שהייתי מעולפת מספיק זמן כדי לעלות למטבח ולשים לימון במים?). פעם ראשונה בחיים שלי שהתעלפתי.
מאז אני עם חולשה מעצבנת, סחרחורת מתמשכת שלא נגמרת ומדי פעם מחמירה ממש, הראש מסתובב והעולם מסתובב סביבו. ביום שישי אחרי המקרה [ותור אצל השיננית] הלכתי לביקור רופא, אבל הוא לא מצא כלום. אחרי שעבר יום וחצי ואני עדיין עם סחרחורות די נוראיות, הלכתי שוב לביקורופא, וגם הפעם הוא לא מצא כלום, אבל שלח אותי לסדרת בדיקות, וגימל.
אז, היאח הידד, יש לי גימל! :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נמה