זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 10/2009
טיול
אחרי מה שהרגיש כמו שנים ולמעשה כנראה שהיה, באמת, שנים - מצאתי לי מישהו נורמאלי לטייל איתו, שלא הבריז לי, והביא איתו עוד כמה אנשים נורמאלים ודי לבביים - וקרה הדבר הבא:
אשכרה יצאתי לטיול.
אני לא יכולה להסביר לכם אפילו כמה החסך שלי מטיולים היה גדול. בצעדים הראשונים של המסלול, התרגשתי עד דמעות. נהניתי בצורה כמעט קרימינלית. מצד אחד, אני בערך בכושר הכי גרוע שהייתי בחיים שלי (עכשיו אחרי החגים, אין תירוצים: הדבר הולך להשתנות!). מצד שני, ההתלהבות שלי פיצתה עליו בגדול.
קמנו מוקדם בבוקר, ויצאנו באוטו מלא מהמרכז לכיוון נחל זוויתן. הנחל עצמו סיפק את הסחורה כמו תמיד: בטח קצת פחות מפוכפך ממה שיהיה בעוד חודש, אבל המים היו נהדרים, הצפיפות לא מטורפת בכלל, ההליכה כיפית בטירוף, העליה בסוף קורעת בצורה נהדרת - ואפילו ראינו נחש אוכל זיקית! נשיונל ג'יאוגרפיק לגבות.
אח"כ תפסנו טרמפ עם הפקח חזרה לאוטו, חנינו ללילה בחוף כורסי בכינרת (ייתכן שזה החוף הנורמאלי היחידי שעדיין לא נגנב על ידי המניוקים?), ובבוקר אמנם נאלצנו לוותר על המסלול שתיכננו לאותו היום (נסיעה צפונה לחרמון וסיבוב במבצר נמרוד), אבל לפחות קיבלנו סיבוב חינם על אבובים מאנשים נחמדים עם סירה ואבוב. לגמרי מגניב.
מסקנות עיקריות מהטיול:
בא לי לגור ברמות. יש שם אנשים טובים.
אני חייבת למצוא דרך לטייל יותר.
אה, וככתוב לעיל, להיכנס לכושר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נמה