זה נראה לי כמו הר מיאו. |
| 4/2010
עולמות מתערבבים הם כבר לא נראים לי גדולים וחזקים וגיבורים. אני מסתכלת על התמונות שרצות במצגות, והם נראים לי כאלה ילדים. חיילים, ואפילו קרביים, זה כבר לא יקום שמקביל לשלי שנועד להגן על היקום שלי. זה כבר חלק מהיקום שלי, זה כבר ניר וזה אחיעד וזה אמיר כשיעשה מילואים. זה הבחורים מסיירות ומהכיתה. וזה לא שזה חדש, כי שנה שעברה גם הייתי חיילת, אבל איכשהוא אז לא הרגשתי את זה חזק כמו עכשיו.
וזה קורה לי הרבה לאחרונה, שעולמות שידעתי על קיומם אבל לא היה להם דבר או קשר לעולמי שלי חוץ ממחשבות על העתיד הרחוק כשאהיה גדולה ומבוגרת. מישהו מהמשרד ליד שהתארס שבוע שעבר, ומתחתן באוגוסט. ועוד כל מיני דברים ששמורים בסודיות מוחלטת אך גורמים לי לפקוח את העיניים ולהבין שזה לא רחוק ממני. זה לא רחוק ממני בכלל.

| |
|