זה נראה לי כמו הר

אני פשוט צריכה ללמוד לכבד את הגוף שלי. ללמוד להכיר אותו, לתת לו מה שהוא צריך, ולקבל ממנו מה שאני צריכה. זה הכל. אני כל כך שונאת את הגוף שלי בדרך כלל, כל כך מזיקה לו - אוכלת יותר מדי, או שלא אוכלת בכלל, או שאוכלת מספיק ונכון אבל לא את מה שהוא צריך - וכל מה שצריך זה לדעת לכבד אותו. ולא רק באוכל, אלא פשוט בגישה, פשוט לא לשנוא אותו כל כך.

לפעמים אני חושבת, שלמה לי כל המאמץ הזה בחיים. עדיף לי פשוט לחיות מטיול לטיול, בטבע. להיות חקלאית או רועת צאן או משהו כזה. לדעת להעריך את הדברים הקטנים ולחיות עם עצמי ועם הכל בשלום. נשמע קצת היפי, אני יודעת, אבל זה חיים כל כך הרבה יותר טובים ופשוטים. מצד שני, נראה לי שזה כמו נוף יפה בפסגת ההר עם קפה טוב על גזייה - זה טעים רק אם התאמצת בשביל זה לטפס את ההר; אם באת לשם עם ג'יפ, זה סתם. אז אולי צריך להתאמץ בשגרה ולעבוד קשה ולאתגר את עצמי כדי שכשסוף סוף אוכל לצאת לפשטות, אני אדע להעריך את ההקלה.