זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 5/2010
change of plans
אני כבר לא חיה בהווה. אני בעיקר מנסה להינות ממנו, להיפגש עם כמה שיותר אנשים, לעשות כמה שיותר דברים. אבל אני לא חיה פה. אני חיה בעוד שלושה חודשים.
בסוף השבוע הזה, או בתחילת שבוע הבא, אני אתראיין לתפקיד שישנה לי את כל התוכניות המתוכננות בקפידה לשנה-שנתיים הקרובות. וזה אמור להלחיץ אותי, זה אמור להלחיץ אותי כי אני נורא רוצה את התפקיד, וזה אמור להלחיץ אותי כי זה שינוי נורא גדול, מעבר לכל מה שדמיינתי.
אלא שאני רגועה, מלאת ביטחון עצמי כמו שלא הייתי הרבה זמן. אני יודעת שאני עונה על כל דרישות התפקיד, שיש לי את כל הכישורים הנדרשים. אני גם יודעת שאני אדע להציג את זה בראיון כמו שצריך. מהשיחה בטלפון עם המראיין, שבה קבענו את הראיון, הבנתי שהוא מאוד נחמד וזה בעצם כל מה שאני צריכה - להרגיש בנוח. משם אני כבר אמכור את עצמי.
וזה שזה שינוי מהתוכניות מרגיע אותי יותר מאשר מלחיץ אותי. לא כי לא רציתי את התוכניות; חיכיתי ותכננתי והתלהבתי ופינטזתי. אבל פחדתי כל כך מ"מה יקרה אם לא". ועכשיו אני רואה מה יקרה אם לא: יבוא משהו יותר טוב. כרגע, אם אתקבל לתפקיד הזה, יהיה לי מדהים, ואם לא, עדיין יהיה לי מדהים... וזה באמת כל מה שאני יכולה לבקש.
אז באמת שפשוט טוב לי. החודשים עד השחרור טומנים בחובם הרבה מאוד דברים חיוביים - קיץ, ים, הופעה של פלאסיבו, קורס קיץ, הרגשה של לקראת שחרור. ואז שחרור. ואז סין. ואז, אם הכל יילך כמו שאני רוצה שהוא יילך, אני אמצא את עצמי בתפקיד הזה, לגמרי לגמרי עצמאית.
Cuz that's all that I need
Someone else to cling to
Someone I can lean on until
I don't need to
Just stay all through the night
and in the morning let me down...
Cuz that's all that I need right now
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
