זה נראה לי כמו הר מיאו. |
| 6/2010
^%@$&$!&*%$ יש לי כל כך הרבה מה לומר ואין למי לומר את הכל. זה חסר לי כמו איבר שתלשו לי, המישהו לומר לו את הכל.
אני מסתובבת שבורת לב בעולם. מהמשט שמשום מה הרס ושבר אותי יותר מכל מלחמה ואירוע שהיו עד עכשיו, ומהביטול של הפיקסיז, למרות שבכלל לא תכננתי ללכת אליהם, וממשפטים קטנים שאנשים אומרים שנדבקים אלי וצפים לי מול העיניים ימים ושבועות, בריפליי. ויותר גרוע מזה, אולי, ממשפטים קטנים שאנשים לא אומרים ומעשים שהם לא עושים.
היה אמור להיות יום כל כך טוב היום והוא יצא כל כך רע. אם מחר, אחרי כל התכנונים והטבלאות והקפדנות על הפרטים הקטנטנים, לא ייצא טוב - אני לא יודעת מה אני אעשה. מחר אמור להיות משהו מיוחד. אני מקווה שהוא באמת יהיה כזה.
אני מרגישה שאני קצת מאבדת את עצמי, אבל אולי בעצם לא.
פשוט... תקופה שמוזרה לי קצת. זה הכל.

| |
|