זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 8/2010
אבק כוכבים
אחרי נפילת התכנית להגיע עד המדבר בשביל לראות את מטר המטאוריטים, הסתפקנו בלמצוא פינה חשוכה יותר בגבעות הדרומיות ולשכב על הגב, בין התנים לשועלים, להסתכל על השמים, ולדבר.
ודיברנו, ודיברנו, ודיברנו. הדיבורים התחילו הלכה למעשה לפני שבוע, ואם רוצים להיות מדוייקים טכנית אז לפני שבוע וחצי, ומאז לא ממש הפסיקו. וטוב שככה, ממש טוב שככה, כי הדיבורים האלה הולכים להמשיך בשנתיים הקרובות. מצחיק כמה רבדים שונים של אנשים אפשר לגלות בתוך זמן קצר מאוד, פשוט כשיש את ההבנה הבסיסית הזאת בין אנשים.
להיות עם בן אדם שעושה לי טוב על הלב, באמצע הקסם הזה של הגבעות בלילה קיצי קריר, כשכל כמה דקות נופל כוכב - זה מרגיע. מרגיע כי החל מדצמבר הוא הולך להיות יותר מקולגה, הוא הולך להיות המשפחה שלי רחוק מאוד מהמשפחה האמיתית שלי, רחוק מאוד מהחברים שלי. אם נגור ביחד או לא נגור ביחד זו שאלה מעניינת אבל התשובה לה לא באמת משנה - כך או כך, אנחנו הולכים להיות תקועים אחד בתחת של השני עכשיו במשך שנתיים, ומתוך שבוע הכרות אני יכולה להיות בטוחה שאין תחת מורגל אחד שאני מעדיפה להיות תקועה בתוכו :)
יותר ויותר החשש מתפוגג והלחץ גם ואני פשוט בעיקר מצפה לכל הטוב שמצפה לי בהולנד. עבודה, דירה, טיולים, הרפתקאות, שפה חדשה, אנשים חדשים, חיים חדשים בוגרים ועצמאיים.
שבוע הבא אני מתחפש"שת, וזהו, עומדת בפתח עולם שלם של הרפתקאות, יש לי עוד ים הרפתקאות בסין וביפן לפני שאני בכלל אתחיל לארוז את המזוודות להולנד הרי... ועל זה עוד יש המון מה לומר. אני לא יכולה להגיד כמה שאני מאושרת, מכל החששות שלא יהיה לי עם מי לנסוע לסין, ושאני אמצא את עצמי עם מישהו שלא ימצא חן בעיניי או שיהיה ביננו משהו או שנריב או לא יודעת מה בהולנד, מצאתי את שני האנשים המושלמים לזה ולזה במזל צרוף.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
