זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 3/2006
לחצים של הרגע האחרון
מתעסקת בדברים הלא חשובים. מה ללבוש. האם הסווטשרט האדום עדיף או הסווטרשרט הירוק? מי מהם ישתלב יותר טוב עם איזה זוג מכנסיים? מה יחשבו עלי אם אני אלבש ככה וככה? אולי לא כדאי לי ללבוש חולצה של החברה להגנת הטבע, כי אז הם יחשבו שאני מנסה להקצין את זה שאני מהחברה. אבל רוב מה שיש לי בארון זה חולצות של החברה, לפחות הדברים שנראים עלי נורמלי, וחוץ מזה - זה דבר טוב להדגיש. אז אולי אני אלבש מעל זה את הג'קט הירוק המשובץ ואז לא יראו את הסמל של החברה להגנת הטבע? אבל הרי בעצם אז הם יחשבו שאני היפית שכזאת. וחוץ מזה, אולי בכלל כדאי ללכת עם... ואיזה צבע מגבת לקחת - אולי לא כדאי לקחת את המברשת שיניים הורודה? להביא ספר או לא להביא ספר? להביא אמ פי 3 או לא? ואם כן - איזה מוזיקה לשים בו?
עיסוק אובססיבי על הפרטים הקטנים שמונע ממני להינות מהציפייה לכיף שבמחנה, במקום להתרכז בדברים החשובים באמת - הנאום, שעכשיו השעה 23:15 (אני צריכה לצאת מחר ב-6:00 בבוקר) וההרצאה עדיין לא מוכנה. אני חושבת שזאת סיבה להילחץ.
הולך להיות כיף, אז אני צריכה להירגע. הולך להיות כיף, אני הולכת להיות טובה. אני מאמינה במה שאני אומרת, למרות שהנאום עדין לא מסודר. אני יודעת פחות או יותר מה אני רוצה להגיד. אני אעשה סידורים אחרונים גסים עכשיו, ועל הניסוח המדוייק אני כבר אמצא זמן לעבוד. ברכבת אולי?
ואני חושבת שאני אלך על הסווטשרט האדום.
(אוף, רציתי להתקשר ליעל. אבל אין לי את הטלפון שלה. אוף אוף אוף אוף אוף. איזה מן חברה אני? אני בכלל חברה שלה? גאד דמן איט, נמאס לי מזה. אם רק לשכוח לא היה מלווה בכל כך הרבה ייסורי מצפון. אני מתגעגעת אליה. זה לא שאני לא מתגעגעת אליה. אני מתגעגעת ולא מתגעגעת. מתגעגעת בסוג של נוסטלגיה, רק שלפעמים אני לא בטוחה אם זאת נוסטלגיה מהסוג הטוב או מהסוג הרע.)
עריכה: (5:39). טוב, עוד 20 דקות אני יוצאת.
אני לחוצה כמו החיימשלי.
אני רוצה חיבוק. מהסקוטי שלי. זה כל מה שאני רוצה כרגע.
טוב, בעצם גם כוס קפה תהיה נחמדה.
בעעע הראש שלי עומד להתפוצץ, לא ישנתי מספיק. אני כזאת באקה, הייתי צריכה לישון. ><
טוב די!! אני אלך לשם ואני אהנה וזהו.
ואני הולכת להיות כל כך גרועה...
נו, מקסימום אני לא אתקבל.
מעניין כמה זה יכאב לי כשיודיעו לי שלא התקבלתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נמה