זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 3/2006
אני לא באמת רוצה לעדכן
אבל יש הרגשה כזאתי כאילו שאני חייבת - וזה לא דבר טוב :-/
אז הייתי במיונים. יש הרבה דברים שאפשר להגיד על המיונים, אני לא יודעת איפה להתחיל, ולא באמת יש לי כוח להגיד את הכל. המקום עצמו היה מדהים. היה שם ים (הם בנו נורא קרוב לים וזה הציק לי...), היה שם דשא, הייתה שם רוח. גם המבנים עצמם היו מגניבים. האנשים שם בכלל - היינו משהו בין 60 ל-70 אנשים, ואחד אחד שם כולם היו מדהימים.
כאן בדיוק הבעיה.
פחות או יותר כל מי שהגיע לשלב הזה של המיונים התאים לקולג'ים. פחות או יותר כל מי שהגיע לשלב הזה היה נחמד, חכם, מיוחד, מדהים, וייחודי.
וזה כאב שאי אפשר לקחת את כולם.
אתה מסתכל מימינך, אתה מסתכל משמאלך, ואתה רואה בני אדם מדהימים. וזה מאוד כיף - יצרתי כל כך הרבה קשרים ביומיים (בסה"כ יומיים מסכנים), אבל אז אתה חושב על זה שרק 12 - בתקווה - יוכלו ללכת לקולג'ים. ומה, בעצם, עושה אותי יותר טובה מכל מי שמסביבי? אני אומרת שוב, אני חושבת שאני מתאימה לקולג'ים. אין לי ספק בכך. אבל אני גם חושבת שכל אדם אחר שהסתובבתי איתו בסוף השבוע התאים גם כן, חלקם הרבה יותר ממני.
בלילה פחות או יותר התחלתי להרגיש סחרחורות. כל פעם שקמתי להשתין (וכמו שאני חושבת שכבר ציינתי, אני משתינה הרבה. עכשיו ים עשה את ההרצאה שלו על סמים חוקיים ודיבר על זה שלקפאין יש את ההשפעה הזאת, אז אולי זה בגלל שאני שותה כמויות מסחריות של קפאין.) הרגשתי כמו שיכורה, סחרחורת כזאת. לא חשבתי שזה משהו רציני, כל יום שבת הייתי לא מאופסת לגמרי (אבל אמרתי להם את זה, אז הם לקחו את זה בחשבון), וחזרתי הביתה עם הסחרחורות האלה. היום בבוקר ניסיתי ללכת לבית ספר, בעיקר בגלל שרציתי לראות את אחיעד אחרי היומיים האלה שפחות או יותר השתגעתי בלעדיו, ואחרי 20 דקות של שיעור מתמטיקה הבנתי שאני צריכה לחזור הביתה. הגעתי הביתה בערך ב-10:30 ונרדמתי ישר, עד הצהריים, אכלתי ארוחת צהריים ונרדמתי שוב. עכשיו קצת התעוררתי, אולי אני אוכל מרק או משהו.
עוד יומיים הם יחזירו לי תשובה.
אתם יכולים לדמיין את המתח שלי. אני יודעת מה תהיה התשובה, היא תהיה שלילית, אבל עדיין יש _סיכוי_ וזה אומר לי את הכל. זה נותן לי תקווה שבכל זאת, למרות שאני רוצה לחשוב שכבר השלמתי עם העובדה שאני לא אלך לקולג'ים. לפחות לא השנה. במחנה היו הרבה אנשים שניסו גם השנה וגם שנה שעברה להתקבל, ואני חושבת שגם אני אחזור למחנה מיון שנה הבאה אם אני לא אתקבל. אם ירשו לי בכל אופן.
אולי אני אערוך ואוסיף דברים אח"כ...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נמה