זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 4/2006
April showers bring May flowers
גשם של סוף העונה הוא מרגש. מרגש כמעט כמו גשם של תחילת העונה. גשם אחרי שכבר האמנתי באמת שאני כבר לא אראה גשם יותר עד שנה הבאה, אחרי שכבר ספגתי את העונה הזאת אל הלב והשלמתי עם זה שהיא תעבור - ועכשיו יהיה אביב שילטף עם החרקים שלו (אני חייבת חייבת לקנות מגדיר!) ואחריו יבוא קיץ עם החופש והספונטניות והחום. ואחר כך סתיו, מלא געגועים לחורף, ושוב חורף.
ואז בא גשם של סוף העונה, והוא מתקתק לי על החלון ומרגיע אותי. ובחוץ היום מתחיל, בשעון קיץ עם הרבה אור, והגשם יורד לו. ולי כבר לא אכפת לצאת מהמיטה, אפילו שהגוף כבד והמיטה נעימה. אני רוצה לראות את הגשם הזה, כי הגשם הזה הוא שלי. בשבילי. מיוחד לי. הגשם הזה סוגר את העונה, אומר להתראות רך אחרון ודי אחרי שאת האחרון כבר אמרנו.
זה היה בתחילת העונה, אני מאמינה שזה היה בנובמבר עם כל הלחץ שהיה, שכתבתי על כמה גשם מרגיע אותי.
שניה, אני אמצא את זה.
הנה, מצאתי.
יורד קצת גשם,
ולכן החלונות פתוחים לרווחה.
קוראת סיפורים שמזכירים לי דברים
וכל כמה זמן נכנסת טיפה.
יורד קצת גשם,
ולכן החלונות פתוחים לרווחה.
קוראת סיפורים בימים עסוקים
ונושמת את האוויר לרוויה.
אני כל כך מאושרת. מאושרת מהכל. מאושרת מבית ספר, שסוף סוף מצאתי מסגרת שמתאימה לי בתוך המסגרת שלא-כל-כך מתאימה לי אבל אני אוהבת. מאושרת מהחברים, שאפילו שאני קצת מזניחה עדיין לא ויתרו עלי. מאושרת מכל האנשים אני מכירה, שהם כל כך נחמדים וחביבים אלי, כל כך מעניינים אותי. מאושרת מעצמי, שאני מצליחה להיות מאושרת. ויותר מהכל, אני מאושרת מאחיעד בצורה שאף פעם לא הייתי מאושרת עם מישהו שהייתי איתו. זה לא בגלל שאני לא לבד, זה בגלל שאני איתו. זה חייב להיות הוא.
ועכשיו הגשם בא והכל עובד לטובתי. מאושרת מהמשפחה, מהאחים שלי - עשיתי לפני כמה ימים לאח שלי תסרוקת עם סיכות בשיער, עד כדי כך.
אני כבר לא מפחדת מכלום. אני מרגישה כל כך ילדה קטנה, אבל זה בסדר. כי אני בעצם ילדה קטנה שיכולה לעשות מה שבא לה. ובא לי לעשות כל כך הרבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
