זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 4/2006
יום הורים
הייתה אמורה להיות לי פעולה של ארכיאולוגיה ויום דפוק,
אבל התבטלה הפעולה בגלל הגשם.
אז נשארתי אחרי הבית ספר עם אחיעד ויו"ר אשד (ומדי פעם עוד אנוש/ה או שנים/שתים), מכרנו קצת אוכל, והיה מאוד מבדר. קטפתי חרציות ומכרנו פרח לשיער ב-10 אג' - אבל רק 2 אנשים קנו.
את אח שלי שחקו לגמרי, אלי כולם חייכו ואמרו לי שנכון שהציונים שלי ממוצעים מינוס אבל אני במגמת שיפור והעיקר שאני ילדה חמודה ומתוקה וחייכנית ונחמדה וכו'. מה שמוכיח שבחיים אתה לא באמת צריך הישגים כל עוד אתה חביב לאנשים, הישגים זה רק הקטע הרשמי.
אבל אח שלי... בלאט. כולם מודאגים, כולם מאוכזבים, כולם בוכים על הכשרון שנשפך. אח שלי גאון. אני מעריצה אותו ואני מעריכה אותו ועשיתי לו קוקו-צד.
בכל אופן, אני ישבתי מחוץ לכיתה כשהמחנכת שלו (המורה שלי ללשון) דיברה איתו ועם אמא שלי. מן הסתם שמעתי הכל. ושם בחוץ לא הבנתי איך הוא לא בוכה כשככה צורחים ויורדים וצועקים והכל - אולי כי הוא ידע שזה מה שמצפה לו? לא יודעת.
איך שזה לא יהיה, אחרי איך ששחטו אותו, שום דבר שיגידו לי לא היה יכול להפריע לאמא שלי יותר מדי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
