לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זה נראה לי כמו הר


מיאו.

יום הולדת שמחכינוי:  נמה

בת: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2006    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2006

Operation: Cookie


שנה שעברה, בעודנו גולשים להנאתנו ומשוחחים בתמימות דרך הפורומים של סקולזון, מישהו שזהותו אינה זכורה אמר ציטוט בלתי נשכח: "אתם אחים!!! מה אתם מדברים בסקולזון?!!!11 לכו לשתות איזה כוס שוקו בסלון או משהו!!!".
ובכן, כוס שוקו מעולם לא יצא לנו לשתות, אבל היום בשעה 19:42 בדיוק נכנס אחי הגדול והשחור המוכר כפדופיל למשטרה לחדרי הקט ואמר לי באלו המילים:
"Nama, let's make cookies."

וכיצד יכולתי אני לסרב לתחינה שכזו, שבאה ממעמקי הקיבה?
אם הייתי יודעת איך זה היה מסתיים, אולי לא הייתי ממהרת כל כך להנהן ולאשר, אבל הפיתוי של העוגיות עמד גדול ומוחשי וקרא לי "Come to the dark side, we have cookiesyaoi".
"טוב," אמרתי לו ללא היסוס "אבל אין לנו שוקולד צ'יפס בבית. צריך לקנות, אחרת המתכון הסודי -" (יצורים מוזרים וקטנים שתמיד יש בצד באנימה אומרים Ooooo) "לא יעבוד."
ומאחר ולי לא היה מאום חוץ מהחולצה על גבי (טוב היו גם תחתונים. אבל זהו), אז מתן הגיבור יצא ב20:15 (אחרי שהוא ניסה לפרוץ למחשבה הקט של מייטלה הפקצ'ה המיועדת לו [got root?]) למכולת הקרובה לביתנו (הקט). היא הייתה סגורה. לגמרי. הם אפילו הכניסו את המדף של הירקות פנימה! wah-desu!~

אך מתן הגיבור (כמו שמשון, הדמות הכי פופלרית בתנ"ך - he brought the house down!) לא נתן לעובדה זו לייאש אותו ממשימתו (שהוא בחר לקבל על עצמו) ו, כמו שמשון נגד הפלשתים, הלך למכולת השנייה ביישובנו הקט, שהייתה מוכרת פעם כזיל וזול, ואז כקו-אופ, ועכשיו היא סופרסנטר (אני חושבת). בכל מקרה, הוא קיפץ כל הדרך והמכבי צעיריסטים בסניפם הקט (שבנו דברים גבוהים ולא כ"כ קטים מעץ לפני ל"ג בעומר. הם לא למדו מהפעם שעברה ששרפו להם את הסניף, שכבר לא קט לצערם כי הוא מלא בטריילרים מכוערים כאלה!?) נורא קינאו בשער המדהים שלו (או שלא. אבל הם מאגניבים אז הם לא נחשבים). To make a short story long, גם זה היה סגור.

ואז מתן חזר הביתה כולו פאפי פייס קט אחד גדול ופדופילי וכל הנערות של השכונה לבשו שמלות אדומות ויצאו לרקוד כאילו זה מחזמר. טוב אז הם לא באמת. אבל הוא פדופיל וזה מה שהוא באמת רצה. ואז הוא נכנס לחדרי הקט, כולו "Wah desu~" אחד גדול ופדופילי, כשחייכתי את החיוך הזדוני שלי ואמרתי לו במילים הללו:
"יש לך מפתחות?"
ובכן, היו לו, וגם מכונית הייתה, אז כעבור מריבה קלה על איזה מוזיקה לשים (שלא נפתרה אח"כ), שמתי עלי מלבד החולצה והתחתונים גם חזיה, ומכנסיים, וגרביים, ונעליים, וכובע ירוק מגניב ששולא סנפאי קנתה לי, ואפילו הסתרקתי וצחצחתי שיניים - ואז נכנסנו למכונית הקטה והאפורה\כחולה ונסענו למליבו-סנטר הקרוב. לפי האורות, החניה הכמעט מלאה, והאנשים שיוצאים ונכנסים מהחנות שהיא פתוחה למדי, ובדילוגים בירכנו את השומרים בשבועטוב ונכנסנו פנימה. "אם היינו עוגיות, איפה היינו מתחבאים?", חיפשנו את השוקולד צ'יפס והמתכון הסופר-סודי. מצאנו את האפייה, והנה - שקית שוקולד צ'יפס!
דילגנו באושר ובסלואו-מושן (בולט טיים. תדמיינו שוקולד ונילה צ'יפס עפים על מתן והוא כולו מטריקס עליהם. ככה זה היה. בערך.) לכיוון השוקולד צ'יפס, אבל אבוי! רימו אותנו! השקית לא הייתה כלל וכלל של שוקולד צ'יפס, אלה של ונילה צ'יפס!

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!11
Wah Desu~!!!!

מתן: ='(
נמה: ='(
יצורים קטנים ומוזרים של אנימה: ='(

אך לא נתנו לעובדה זו להרפות את ידינו ולא ויתרנו לונילה צ'יפס האכזריים. נכנסנו בחזרה למכונית, והלכנו לסנטר הבא. (מתן: "איך קוראים למרכז הזה?" נמה: "משהו-סנטר." מתן: "thank you, master of the obvious.")
שם, דילגנו לנו אל תוך החנות, שגם היא נראיתה פתוחה למדי, וגם שם בירכנו את השומרים בשבועטוב ונכנסנו פנימה. ושם, אחרי חיפוש קצר (אתם יודעים למה הם לא שמים את השוקולד צ'יפס קרוב לקמח? כי הם רוצים לייאש אותנו ולגרום לנו לקנות את העוגיות הנחותות שלהם זה למה!!! אבל אנחנו יותר חזקים מהם, אנחנו לא ניכנע לשחיתויות הללו, העוגיות שלנו הם מהגזע העליון! העוגיות שלנו הם מהגזע הארי!) מצאנו גם שוקולד צ'יפס, גם קמח, ואפילו סוכר חום דחוס.
וכך, מרוצים, חזרנו לביתנו (הקט) שבו חיכה לנו כיור עמוס כלים ואמא מאיימת שאם לא נשטוף אותו - off with her head! הפסקת שיר של מתן. בקטע הזה אתם מתבקשים להוריד ולנגן את Beheaded של The Offspring.

We now return you to your Operation: Magic Cookie already in progress!


הכיור האימתני


אבל גם הכיור האימתני לא הרפה את ידינו. אנחנו חזקים, אנחנו לא נכנע לטרור! ובכן, הפשלנו ידיים (לפחות אני. מתן הלך "לצרוב לנו קצת מוזיקה >:)" [ היי היי אני עשיתי את הסכו"ם כמו שהבטחתי. ולנמה יש טעם נורא במוזיקה והיא אוהבת Coldplay ולא אוהבת את Tenacious D ואת System of a Down ואת Kent ואת Arctic Monkeys ואת Turbonegro ואפילו לא את Led Zepplin!]) ושטפנו את כללללל הכלים בכיור. זאת הייתה משימה קשה אבל עמדנו בה כמו בכל שאר המכשולים בדרכינו (הקטה). לא קלה היא, לא קלה דרכינו... ולעינייך לפעמים נכנס סבון כלים.

ובכן, הגיע הזמן לו כולנו חיכינו (יצורים מוזרים שיש בכל אנימה: Weee desu~!): מתחילים לאפות את העוגיות הנכספות. והשלב הראשון של אפיה, שכל אופה מתחיל (חוץ מאמא שלי P:) יודע - לראות שאכן יש לך את כל המצרכים ולשים אותם על השולחן הקט.


המצרכים האימתניים


מכאן והלאה, ניתן לתמונות לספר את הסיפור - כי כידוע, תמונה שווה אלף מילים, ועוגיה של עוגיות שווה מיליון!!


הביצים האימתניות


הביצים האימתניות עם הבצק האימתני


העירבוב האימתני


הפדופיל האימתני


הנמה האימתנית


המתכון הסודי


קוקייייז


הפדופיל האימתני #2


ביי ביי קוקיז


ביי ביי קוקיז


אמא ואבא יתגעגעו אל העוגיות


עוגיות.


בתנור האימתני


הן מוכנות! הן מוכנות!


יאמי D:


וזהו הסיפור של העוגיות הקטות של נמה ומתן הקטים.

שאלת בונוס לבגרות או המבחן הקרוב בספרות: מהו המוטיב החוזר בפוסט?

אה, ואל תאכלו יותר מדי עוגיות, כי בסוף תהיו כמו Augustus Gloop!

Augustus Gloop! Augustus Gloop!
The great big greedy nincompoop!
How long could we allow this beast
To gorge and guzzle, feed and feast
On everything he wanted to?
Great Scott! It simply wouldn't do!
However long this pig might live,
We're positive he'd never give
Even the smallest bit of fun
Or happiness to anyone.
So what we do in cases such
As this, we use the gentle touch,
And carefully we take the brat
And turn him into something that
Will give great pleasure to us all–
A doll, for instance, or a ball,
Or marbles or a rocking horse.
But this revolting boy, of course,
Was so unutterably vile,
So greedy, foul, and infantile
He left a most disgusting taste
Inside our mouths, and so in haste
We chose a thing that, come what may,
Would take the nasty taste away.
'Come on!' we cried, 'The time is ripe
To send him shooting up the pipe!
He has to go! It has to be!'
And very soon, he's going to see
Inside the room to which he's gone
Some funny things are going on.
But don't, dear children, be alarmed;
Augustus Gloop will not be harmed,
Although, of course, we must admit
He will be altered quite a bit.
He'll be quite changed from what he's been,
When he goes through the fudge machine:
Slowly, the wheels go round and round,
The cogs begin to grind and pound;
A hundred knives go slice, slice, slice;
We add some sugar, cream, and spice;
We boil him for a minute more,
Until we're absolutely sure
That all the greed and all the gall
Is boiled away for once and all.
Then out he comes! And now! By grace!
A miracle has taken place!
This boy, who only just before
Was loathed by men from shore to shore,
This greedy brute, this louse's ear,
Is loved by people everywhere!
For who could hate or bear a grudge
Against a luscious bit of fudge?




נכתב על ידי נמה , 13/5/2006 23:25  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



31,561
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנמה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נמה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)