זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 6/2006
נמאס, כל כך נמאס.
נמאס לי מהשיער. אותה הרגשה שהייתה לי בחנוכה - חייבת שינוי. דחוף. הרגשת חנק. אולי זה עוד חלק מהמלודרמטיות שלי - אבל ככה אני, אין מה לעשות.
הייתי בעזריאלי בכל מקרה, במפגש שבקושי 2 אנשים הגיעו אליו (ופגשתי שם אנשה נחמדה כזאת שהיה לה יום הולדת) אז ניסיתי לראות את המספרה (שורש במשקל - מקטלה) של עזריאלי. הם רצו 180 לתספורת. היה לי עלי 100 וקצת. התקשרתי לאמא שלי וביקשתי ממנה לקבוע לי תור למספרה שקרובה לבית.
נסעתי הביתה, או יותר נכון למספרה.
"אני רוצה משהו שונה. משהו מאוד שונה. והכי חשוב - לא מגוון. ושלא יגרום לפרצוף שלי להיות עגול מדי." ורציתי גם לצבוע כמה פסים בירוק, או בסגול, או בצבע משוגע אחר - אבל היה לו רק לבלונד, שאני לא צריכה, ואדום. אז וויתרתי בכובד לב.
ומה הוא עשה? הוא קיצר את השיער. קיצר אותו! וכשאמרתי לו שזה בדיוק אותו הדבר, הוא אמר שאין מה לעשות כי אחרת זה יעשה לי את הפרצוף עגול או שזה יתנפח.
וזה בדיוק אותו הדבר.
בדיוק אותו הדבר, רק טיפה יותר קצר. בכלל לא שמים לב להבדל. אני לא שמה לב להבדל, גם אם אני מחפשת אותו. ושילמתי על זה 100 שקל.
עכשיו, אולי זה המלודרמטיות שבי, אבל ככה אני - אני רציתי שינוי. רציתי שינוי קיצוני. ולא קיבלתי את זה. אז התאכזבתי. מאוד מאוד התאכזבתי. וכעסתי על הספר שלא סיפר אותי בצורה שונה. זה בדיוק אותו הדבר, זה בדיוק אותו הדבר, זה בדיוק אותו הדבר, ולי נמאס מזה. נמאס לי מהתספורת הזאת, שהיא בדיוק אותו הדבר מאז כיתה ד' כשנפטרתי מהפוני מקדימה, וגם אז היא הייתה בדיוק אותו הדבר רק עם פוני.
נמאס!
זה כזה כיעור שאני יכולה להיות כל כך רגשנית מפאקינג תספורת. איך אני יכולה להתרגש כל כך מתספורת כשמעיפים את הנדלר מהמיונים עוד בהתחלה והוא נשמע הרבה פחות רגשני ממה שאני עם התספורת המזויינת הזאת?
אז חזרתי הביתה, התעצבנתי, והוצאתי את כל העצבון על ידי ריצה מטורפת לסופר. רציתי לקנות שטיפה, לצבע אחר. לא היה שטיפה, היה צבע. לקחתי את הדבר הראשון שראיתי - צבע סגול חום כזה. במחשבה לאחורה, הייתי צריכה לקחת את השחור, זה היה מדגיש לי את העיניים.
ועכשיו אני פה, מפחדת לצבוע את השיער שלי, אבל כל כך כל כך לא רוצה להישאר כמו שאני. אני רוצה להשתנות. אני רוצה להיראות אחרת.
דילמת שיער. חע. מי ידע שאפשר לכתוב פוסט של יותר מפסקה אחת על שיער? אני.
אה, ותחילת חודש. איכשהו, אני מסתכלת אחורנית, ובתחילת כל חודש אני כותבת שהולך להיות חרא חודש כי באותו רגע אני מרגישה חרא ופסימית - ואז החודש לא יוצא עד כדי כך נוראי. וגם עכשיו אני מרגישה חרא, וגם עכשיו החודש הקרוב נראה קצת מפחיד.
יוני.
במשך חודש שלם עכשיו התור שלי להכניס כלים למדיח. אוף =[
עריכה: אני עכשיו יושבת עם צבע על כל הקדימה של השיער שלי. נראה איך זה ייצא.
עריכה: אני אוהבת. 3>
תמונות לפני/אחרי:
עריכה: מסתבר שגם התאומת שבלול שלי בדיוק חשבה לצבוע את השיער לסגול. לפני שהיא ראתה אותי.
זה משעשע.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
