| 12/2006
ערך הכסף
ירון יכול לשכנע אותי שהקיר שעליו אני מסתכלת הוא בעצם כחול, ולא לבן. הוא יכול לשכנע אותי שזה טוב שיש ילדים רעבים באפריקה. הוא ירון. הוא אחד מהמאמנים שלי בדיבייט, והבן אדם יכול לשכנע שמאלני מובהק שערבי טוב זה ערבי מת.
והיום הוא ניסה לשכנע אותי שקפיטליזם זאת ה-שיטה, שזאת הדרך הכי טובה לפתור בעיות. שבעצם, כל ערך שחשוב לנו, תלוי בכמה אנחנו מוכנים להשקיע בו. אם אנחנו מוכנים להשקיע בו מספיק, נהיה מוכנים להשקיע בו גם כסף, ואז הבעיה תיפתר. וככה, מי שמוכן להשקיע יותר, מקבל יותר ערך.
ואז נתתי לו, בתור דוגמא, את המסע חופים. יש מישהו עם הרבה כסף שרוצה לגור על חוף הים, אז הוא יקנה את השטח ויבנה שם בית. זה בעצם הורס לכולם, אבל לו לא אכפת - הוא שילם על זה הרבה כסף, ולפי התיאוריה הזאת, זכותו המלאה לגור שם ולהרוס לכולם - וחוף הים, כמו כל ערך טבע אחר, צריך להיות של כולם ובחינם לדעתי - כי הוא שילם, כי היה לו, מספיק כסף.
הוא הוציא אותי מדעתי. הוא הראה לי תמונה מאוד אפורה, מאוד עגומה, מאוד מושחטת, של הצורת חיים שלנו וטען שזה צודק, ושככה זה צריך להיות. שוויון? תלוי כמה כסף יש לך. אם יש לך מספיק כסף אתה תקבל מה שאתה רוצה, כי זה אומר שאתה מוכן להשקיע בזה.
מחאה לא שווה כלום בעולם הזה. מה זה עוזר שאני הולכת להפגנה? אם אני באמת רוצה לעצור את הבן אדם הזה מלבנות את הבית שלו על חוף הים, אני אקנה את חוף הים, ורק אז כשהוא יציע לי חמישים מיליון שקל ואני עדיין אצליח לסרב, הים יהיה של כולם. כי היה לי שווה את החמישים מיליון שקל האלה, החוף ים.
מי באמת ובתמים יסכים לוותר על חמישים מיליון שקל - חמישים מיליון שקל שהוא יכול לצאת איתם מהחובות, להעניק חינוך לילדים שלו, להשיג כלייה לאבא שלו, ולתרום לכל מיני מוסדות חשובים? לתרום למחקר הסרטן, או לילדים רעבים באפריקה, או אלוהים יודע למה?
מי, תגידו לי מי, ייסרב לקבל את כל הכסף הזה מהאנשים שמוכנים לשלם בשביל לגור על חוף הים? ברגע שהשטרות הירוקים על השולחן, ממש שם, הושט ידך וגע בם - מי לעזאזל ייסרב?
אף אחד.
לא אני. גם לא אתם. גם אם ברמה העקרונית אתם חושבים שאתם תסרבו, כי חופי הים - או כל עיקרון אחר, מלאו את החסר לפי מה שיותר שווה לכם - חשובים לכם, ברגע שהשטרות על השולחן ואתם רק יכולים לדמיין את כל הטוב שאתם תוכלו לעשות איתם... הלך על חופי הים, או כל ערך אחר.
וירון פשוט שם את הקלפים ככה, על השולחן, והציג את זה בתור המציאות הכי חיובית שקיימת. ואני לא מסוגלת לאכול את זה.
אני לא מסוגלת לאכול את זה כי ככה זה בעולם כרגע. זאת המציאות שאנחנו חיים בה. אני אולי אגיד שחשוב לי לעשות ככה או אחרת, אבל ברגע שישימו כסף על השולחן, כסף מזומן, גם הבן אדם הטהור ביותר עם הכוונות הטובות ביותר לא יוותר.
אז כמה, באמת, אנחנו מוכנים להשקיע בחופי הים? אנחנו מוכנים לוותר על הכלייה של אבא שלנו, על החינוך לילדים שלנו, להישאר בחובות, ולא לתרום לילדים רעבים באפריקה? אנחנו יכולים לדבר ולדבר ולדבר, ולהפגין כמה שאנחנו רוצים, אבל עד שלא יקום מישהו שמוכן לוותר על כל זה למען חוף הים וצבי הים המסכנים ההם...
זה העולם שאנחנו חיים בו.
עגום, אפור, מכוער.
אני שונאת את זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
