| 1/2007
שבוע טוב, ודיבייט
עבר עלי שבוע קצת מטורף, אבל בסופו של דבר זה איכשהוא יצא שהכל הלך לי טוב. הייתי לחוצה, עייפה, חולה וממורמרת - אבל בסוף הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. הפעולה עברה חלק ביותר; קיבלתי 96 במבחן במתמטיקה שהייתי ממש משוכנעת שאני אכשל בו; באימון של אחריי, שדווקא הייתי בטוחה שבגלל שאני חולה ומסכנונה אני ארגיש בו ממש רע, הצלחתי הכל כמו גדולה; הלך לי ממש טוב במבחן בתנ"ך. הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.
אני רוצה לנסוע לדרום קוריאה. אבל רק הטובים ביותר בארץ נוסעים לדרום קוריאה. אז הלכתי לתחרות הלאומית לדיבייט, ועליתי לשלב הבא.
אבל!!!
בקושי הצלחתי להתברג פנימה לשלב הבא. רק ה-18 הכי טובים עלו לשלב הבא, ואני דורגתי 17. זה קצת מלחיץ.
אני צריכה להשתדל ממש ממש קשה בשלב הבא, מ.ש.ל.
מה השלב הבא כולל?
קודם כל הוא כולל, מן הסתם, דיבייט. במתכונת הרגילה - נקבל את הנושא, נקבל שעה, וכעבור שעה נתחיל את הדיבייט. יופי טופי.
אבל חוץ מדיבייט הוא כולל עוד כמה מעניינים.
הוא כולל, למשל, נאום אימפרומפטו - זה עובד בערך כך: נותנים לך כרטיסיה. על הכרטיסיה רשומים 3 דברים אבסטרקטיים למדי: לרוב זה כולל איזה ציטוט, איזשהוא חפץ, ומשהו בסגנון של "אם הייתי יכול לפגוש מישהו אחד, הייתי פוגש את ___". יש לך 2 דקות להתכונן לנאום על אחד משלושת הנושאים. אחר כך יש לך 3 דקות לדבר על זה.
זה די כיף, אחרי שלומדים את הטריקים הבסיסיים (נגיד, אף פעם אף פעם אף פעם, אם נותנים לך משהו כמו "פורנו", אסור פשוט לעלות ולהסביר מה זה פורנו. זה משעמם. צריך לתפוס עמדה לגבי פורנו, או להסביר את חשיבות הפורנו לאנושות. לעשות מזה משהו פיקנטי).
עוד השלב הבא כולל קטע קריאה דרמטית. צריך לבחור קטע, באנגלית מן הסתם, ולהקריא אותו בצורה דרמטית. ישבתי ישבתי, חשבתי חשבתי, נלחצתי נלחצתי כל השבוע אנד פור ט'ה לייף אוף מי לא הצלחתי לחשוב על שום קטע מוצלח לקריאה. מתוך הייאוש אמרתי "נו, אולי אני פשוט אעלה ואקריא מהתנ"ך וזהו!?" ואז פתאום חשבתי על זה - היי, זה לא רעיון כזה גרוע. זה לא חייב להיות כזה משעמם.
אז אני קוראת איוב פרק א' - באחד התרגומים לאנגלית. אני קוראת את זה בתור השטן, קומפליט עם החיוך השטני. וואי, אני ממש מתלהבת מזה. זה כזה גאוני. ירון ישב איתי על זה בערך שעה ועברנו פחות או יותר משפט משפט, ועשינו את זה מלודרמטי בטירוף וגאוני בטירוף. אני ממש אוהבת את זה. אז מזה אני ממש מרוצה.
אחר כך יש שתי אפשרויות - האפשרות הקשה, והאפשרות הקלה.
האפשרות הקשה: נאום אפטר-דינר. מה זה, אתם שואלים? אני שאלתי קודם. בירור קצר מעלה שמדובר בנאום שבמקורו נועד להיערך לאחר משתה, כשכל הקהל שיכור. הנאום עצמו הוא נאום הומוריסטי. אתה בוחר מי אתה, ואתה בוחר את קהל היעד שלך. נגיד, אתה יכול להיות יוליוס קיסר שמדבר על הצבא שלו, אם מתחשק לך. אתה יכול להיות יחזקאל שמנבא לעם. אתה יכול להיות היו"ר של "שומרי משקל". מה שבא לך. והנאום עצמו הוא נאום הומוריסטי, במשך כ-8 דקות. מעניין. אבל קשה. נורא. זה משהו כמו סטנד אפ, אבל ההומור פה הוא הומור מסוג שונה לחלוטין, ואני לא משוכנעת שיש לי אותו.
האפשרות הקלה: נאום עמדה. אתה לוקח נושא, איזה שבא לך, תופס עמדה, ומדבר 8 דקות. זה נחמד, זה קליל, אתה יכול להתייחס למשהו שיש לו חשיבות מרובה בשבילך, לשם שינוי לא אומרים לך לזרוק את כל מה שאתה יודע שנכון ולהסתכל על הדברים בצורה נייטראלית ואתה יכול אשכרה ללכת עם משהו שאתה מאמין בו. עשיתי את זה שמונים פעם מצד אחד אז זה טיפה יותר משעמם, זה רציני ולא הומוריסטי שזה כבר הופך את זה לפחות טוב, אבל זה משהו שאני בטוחה שאני יכולה לעשות אותו טוב. ללכת על בטוח?
וזהו. בסך הכל היום בדיבייט הייתי מאוד יעילה - גם עבדתי על הקטע הקראה, גם עשיתי נאום אימפרומפטו לא רע ("there is nothing to fear but fear itself") שלמדתי ממנו לקחים חשובים (לגבי העובדה שאני מדברת מדברת מדברת אבל במשפט סיכום, שזה בעצם נורא חשוב, אני איכשהו מזניחה - ואז כל מה שאמרתי נשאר באוויר), עשיתי דיבייט שבו יצאתי מהתפקיד (הנוח, אני חייבת לציין) של הדוברת השלישית (מה לעשות שיש לי סגנון של דוברת שלישית קלאסית?!) - ועשיתי נאום סיכום לא רע. בסך הכל אני מרוצה מעצמי, אני חושבת שאני בהחלט עושה את המקסימום לקראת השלב הבא.
ואם הם לא יקבלו אותי, כנראה שהמקסימום שלי לא מספיק טוב. ואז תמיד יש את שנה הבאה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נמה